כולנו ביחד וכל אחד לחוד

בימים אלו המושג "בית" מקבל משמעות עמוקה, קיומית ממש, ובכל זאת אחוזי הגירושין בישראל נמצאים בעלייה מתמדת. במציאות לא פשוטה יותר ויותר זוגות בוחרים להיפרד לפי מודל הנסטינג, שבו הילדים נשארים בבית וההורים גרים בו לסירוגין. איך מפרקים את הקשר ובכל זאת שומרים על שלמות המשפחה? בני זוג לשעבר מספרים בגילוי לב על התהליך, האתגרים והיתרונות 

בית זו בסך הכול קופסה שגרים בה, כתבה דתיה בן דור, ובדיוק כמו בשיר – על הקופסה הזו אף אחד לא מוכן לוותר. ובכל זאת, בחג הסוכות אנחנו עוזבים את הבית החמים ועוברים לסוכה – מעון ארעי שבו נגור במשך שבעה ימים. חלק מאיתנו – בעיקר הילדים – רואים במעבר הזה כיף גדול, שינוי אווירה, תחושת קמפינג או מסיבת פיג'מות מתמשכת. אחרים, בעיקר כאלה שעברו את גיל 13, עשויים לקבל את המסורת בגלגול עיניים פלוס מבט נוגה אל החדר האהוב שלהם, המבצר שבו הם מבלים את רוב שעות היום. המגורים בסוכה לא תמיד נוחים, בטח לא כמו הבית, וחז"ל כבר פסקו ש"המצטער פטור מן הסוכה". ומה לגבי ילדים שעבורם גם הבית הוא מעון ארעי? שנעים הלוך ושוב בין שני בתים, שני חדרים, שני ארונות עם שתי מערכות בגדים?  

הסטטיסטיקה לא משקרת: 28% מהזוגות הנשואים בישראל מתגרשים בשלב מסוים. רבים מהמתגרשים הם הורים לילדים קטנים שמגדלים אותם במשמורת משותפת, מה שאומר שהילדים עוברים לסירוגין בין הבתים. זו המציאות, כך או אחרת, ואין ברירה אלא לקבל אותה ולנסות להפיק ממנה את המיטב. זו הייתה הדעה הרווחת עד שהתגלתה אפשרות נוספת, פחות נפוצה או מוכרת, אבל כזו שמאפשרת למנוע או לפחות לדחות את שלב המעברים.  

א', בת ארבעים, התגרשה לפני קצת יותר משנה. היא עובדת בהייטק ואימא לשלושה ילדים בני 16, 11 ו־7, ומאז הפרידה ועד היום היא ובן זוגה לשעבר מתנהלים לפי מודל "נסטינג": הם מתגוררים לסירוגין בביתם המשותף, שהוא ביתם הקבוע של הילדים. כשהם לא עם הילדים, הגרוש של א' מתגורר ביחידת דיור ששכר באזור והיא חולקת דירה עם שותפים בתל אביב, סמוך למקום עבודתה.  

איך האופציה עלתה על סדר היום?  

"חברה טובה שהתגרשה בחרה בנסטינג וסיפרה לנו, וכך נחשפנו לאפשרות הזו. כשהחלטנו להתגרש ההצעה עלתה ואהבנו אותה, הרגשנו שכך תהיה לנו דאגה אחת פחות לגבי הילדים. בסביבה שלנו חלק אמרו שזה רעיון מעולה ואחרים אמרו שזה גרוע, אבל בסופו של דבר שנינו ידענו שלנו זה הכי מתאים". 

מודל הנסטינג (קינון) בהסדר גירושין הוא סידור שבו הילדים נשארים להתגורר בבית המשפחה הקבוע בעוד ההורים מתחלפים ביניהם ושוהים בבית לסירוגין בהתאם להסדרי המשמורת. מקור המילה הוא "קן" – הבית נשאר עבור הילדים וההורים הם המתחלפים, בדומה לציפורים שמקננות ומתחלפות בשמירה על הגוזלים.  

איך זה עובד? 

"בבית המשותף יש לנו חדרים נפרדים, בכל חדר יש ארון בגדים וחפצים אישיים. אנחנו משתדלים לשמור על הניקיון והסדר, כל אחד עושה מה שהוא יכול אבל המציאות קצת יותר מורכבת. גם כשהיינו נשואים הבית היה קצת מבולגן, זה לא ממש השתנה ושנינו חיים עם זה בשלום. מטלות הבית מתחלקות באופן דומה ומתנהלות כפי שהיו בעבר". 

א' מודה שהיו לא מעט חששות בתהליך, אבל בסופו של דבר היתרונות ניצחו. "חששנו בעיקר לגבי חלוקת הכסף, אבל מהר מאוד הגענו להסכמות שאנחנו חיים איתן עד היום. יש סיטואציות קצת לא נעימות, כמו למשל במקרה שבו שכחתי את בגד הים שלי בבית בירושלים ולא יכולתי לשחות בבריכה בתל אביב כמו שאני עושה מדי סופ"ש, אבל הקושי הנקודתי הזה זניח כשאני חושבת על הילדים שלי, שחיים בבית אחד ולא צריכים לחוות את המעברים בין הבתים. יש לשיטה הזו הרבה יתרונות, כמו העובדה שאני יודעת איפה ואיך הילדים שלי גדלים גם כשהם עם אבא שלהם. אני שומעת מהרבה חברים גרושים שהבית של ההורה השני לא מתאים לילדים מכל מיני סיבות, ולי אין את החשש הזה. מעבר לזה שלא צריך לקנות שתי מערכות בגדים, נעליים, ציוד – יש להם הכול בבית אחד. אצלנו נוצרה מורכבות נוספת כשהגרוש שלי יצא למילואים, אז וידאתי שהבית לא יהיה ריק כשהוא יחזור, ערכתי קניות ובישלתי כדי שהוא יוכל להיות אבא ולי יהיה ראש שקט".  

את לא מרגישה לפעמים שהמודל הזה משאיר אותך בסוג של זוגיות עם הגרוש? אולי מעכב אותך או מונע ממך לפתוח דף חדש? 

"זוגיות עם הגרוש תמיד תתקיים כל עוד יש ילדים בתמונה. אני לא חושבת שזה מפריע לי לפתוח דף חדש, להפך – אני מאוד מחכה לפגוש את האהבה החדשה שמחכה לי ולגור איתו יחד בתל אביב בימים שאני בלי הילדים. דווקא יש משהו נוח מאוד בהפרדת הרשויות הזו". 

ובכל זאת, לא הכול ורוד ופשוט. א' משתפת בבעיות הלכתיות כשהתגלו כאשר נודע לדיינים בסידור הגט שהם בחרו בשיטת הנסטינג. "זו הסיבה שגרמה לי להישאר בעילום שם. חלק מהרבנים טוענים שזה אסור כי בני הזוג לשעבר נמצאים תחת אותה קורת גג, אחרים כמובן מתירים מתוך הבנה שהם לא גרים יחד. בנסטינג לכאורה יש מגורים משותפים, אך בפועל אין בכלל. הוא שם את הילדים במסגרות ואני אוספת ומגיעה לבית שהוא כבר לא נמצא בו. לעיתים אנחנו נפגשים, מן הסתם, אבל אף פעם לא ישנים באותו בית. רבנים שמבינים את מורכבות החיים יאשרו את השיטה, אבל הרב החרדי למהדרין שערך לנו את הגט טען שזה אסור על פי ההלכה וזהו. בדקנו אם ניתן לקבל דיין אחר כי אני יודעת שיש דיינים שמתירים, אבל נאמר לנו שבהינתן הדיין הזה שאסר, אף דיין אחר לא יעז להתיר. בסופו של דבר בלית ברירה מחקנו את הנסטינג מההסכם. אותי זה הרגיז מאוד, באיזו זכות כופה עלינו בית הדין את שיטתו ההלכתית המחמירה ומאלץ אותנו, לכאורה, לשנות את אורח החיים שבחרנו בו עבורנו ועבור ילדינו?! אבל אידאולוגיה לחוד ומציאות לחוד, בסופו של דבר העדפנו לסיים עם זה ועשינו מה שהדיין ביקש".  

פתרון זמני 

אצל נעמה אהרון קרן, בת 41 מירושלים ואימא לשלוש בנות, הנסטינג לא תוכנן כפתרון קבע אלא כשלב ראשוני לאחר הפרידה. "היינו נשואים 17 שנים והרגע של הפרידה היה מבלבל מאוד. לא ידענו מה אנחנו רוצים, איך הגירושין ייראו, איזה הסכם נעשה, איפה נגור ואיך נחלק את המשמורת, אבל ידענו שאנחנו לא רוצים לחיות יחד. היה לנו בית פרטי ומרווח יחסית, והפתרון הכי זמין ונוח נראה לנו שאנחנו נצא מהבית והילדים יישארו במקום המוכר להם, וזה גם יעזור להם לעבור את השינוי באופן הדרגתי. בשלב מאוד מוקדם הגרוש שלי שכר דירה עם שותפים ביישוב שבו גרנו. אני לא רציתי שותפים ומהצד השני עדיין לא ראיתי את עצמי גרה לבד, הייתי צריכה את התמיכה של החברים והמשפחה. לכן יצאתי מהבית לשני לילות בשבוע ובכל שבת שנייה וישנתי אצל חברים ומשפחה".  

איך הגיבו ההורים? החברים?  

"אני חושבת שזה יצר איזשהו בלבול אצל המשפחה שלי. ההורים שלי לא כל כך הבינו אם אנחנו עדיין ביחד או לא. זה נראה להם כאילו אני עוזבת את הבנות בכל פעם שיצאתי מהבית והם לא רצו לתמוך במהלך הזה. בדיעבד אני חושבת שהתמיכה המשפחתית חשובה מאוד למי שבוחר לעשות צעד כזה, בעיקר בשלב הראשוני המבלבל, צריך שיהיה מקום שאפשר 'לנחות' בו".  

איך הבנות קיבלו את הסידור החדש? 

"אני חושבת שהגיל משמעותי מאוד בסיפור הזה. לילדים קטנים קשה יותר לבטא את עצמם. בזמן הנסטינג היו לנו שלוש בנות בגילאי העשרה ופעוטה בת שלוש. הגדולות הבינו מה קורה, דיברנו איתן והסברנו להן וגם שמענו אותן ואת התחושות שלהן, אבל הקטנה לא כל כך הבינה למה פעם אבא הולך מהבית ופעם אימא הולכת והיה חשש שהיא תפתח חרדת נטישה. אצל הגדולות היה עניין אחר, הן היו בגיל ההתבגרות ובאיזשהו שלב בנסטינג התחילו להרגיש שהבית בעצם שייך להן, אחרי הכול – הן הדיירות הקבועות ואבא ואמא מתחלפים".  

נעמה מגדירה את עצמה כחילונית ובן זוגה לשעבר הוא דתי, מה שהכניס אתגר נוסף למודל הנסטינג. "כל אחד מאיתנו חי בבית לסירוגין, וקצת לא ברור מה הקו המנחה. שומרים כשרות? שבת? דווקא כשיש בתים נפרדים קל יותר לעשות את החלוקה הזו". אבל האתגרים לא התחילו ונגמרו בשאלת הכשרות ושמירת השבת. "היה לי קשה בשבתות כשהייתי צריכה לעזוב את הבית שלי", מספרת נעמה. "וקשה היה לחזור לאותו בית, לאותה מיטה שהוא ישן בה ולראות את הדברים שלו שם. מבחינת ניקיון – הוא השתדל מאוד להשאיר נקי, במיוחד אחרי שבת. הנסטינג נתן לנו גם פלואידיות שהייתה טובה להתחלה. למשל, לפעמים הוא הגיע בימי שישי להביא כמה דברים ואז נשאר כמה שעות, לפעמים גם עשינו ארוחות משותפות. זה עדיין קורה".  

הפתרון הזמני נמשך שמונה חודשים ובסופם עבר הגרוש של נעמה לדירה משלו. אחרי כמה חודשים שניהם עזבו את היישוב שבו גרו ועברו לשתי דירות בירושלים. "הגדולות שמחו, המעבר לירושלים היה מעניין עבורן", היא מספרת. "באותה תקופה הן עלו לחטיבה ולתיכון כך שממילא היו צריכות להתחיל מחדש, ויש בבית ספר שלהן עוד ילדים להורים גרושים. אנחנו גרים קרוב זה לזו כך שהן חיות באותה סביבה וזה מקל עליהן, אבל לקטנה היה הכי קשה. אצלה בגן ההורים צעירים יותר ואין כמעט זוגות גרושים. גם היום היא מדברת על הקושי לעבור בין הבתים ורוצה שנחזור לגור ביחד. אנחנו משתדלים שיהיה לה כל מה שהיא צריכה בכל אחד מהבתים, אבל לפעמים מתחשק לה פתאום משהו שנמצא אצל הצד השני".  

כדי שהנסטינג "יעבוד", כך עולה מדבריה של נעמה, צריך תשתית חזקה וטובה, כלומר – יחסים תקינים ותקשורת טובה עם האקס, מה שבמקרים רבים נשמע כמו מדע בדיוני. "אנשים לא יודעים איך לאכול את זה", נעמה אומרת, "מבחינתם גירושין זו פרידה מוחלטת ומלחמה. אצלנו, גם כשהיינו פרודים הזמנתי את הגרוש שלי לארוחת חג אצל ההורים שלי ובמלחמה היינו ביחד בממ"ד. כגרושים אנחנו עושים לפעמים ארוחות שבת משותפות ויוצאים עם הילדות ביחד. לאנשים יש חשיבה נורא דיכוטומית – יש דרך אחת להתחתן ודרך אחת להתגרש, וכל דבר אחר נראה להם מוזר. לדעתי זו תפיסה מיושנת. לדעתי כל זוג צריך למצוא את הדרך הכי טובה לו ולילדים שלו ולא להתייחס לקולות מסביב. נסטינג מתאים לזוגות שמצד אחד הזוגיות שלהם לא טובה והם מתוסכלים מזה ורוצים להיפרד, אבל מצד שני בתור הורים הם מאוחדים ועובדים טוב ביחד. בכל מקרה לא הייתי ממליצה לעשות נסטינג לטווח ארוך, זה פתרון מעולה לתקופה הראשונית של הפרידה, שלושה עד ארבעה חודשים גג. בהמשך חשוב שכל הורה יפתח את הקשר שלו עם הילדים בבית שלו, במקום שלו, וכשההורים מתחלפים באותו בית יש ערבוב ובלבול לילדים". 

להישאר בסביבה המוכרת 

גם גבי לינדנברג וזוגתו לשעבר בחרו במודל הנסטינג כשלב ביניים בין הפרידה לגירושין. באותה תקופה שלושת ילדיהם היו גדולים יחסית – בני 19 עד 13. "הפרידה טלטלה אותנו נפשית וכלכלית", הוא מודה. "גרנו במושב, בבית פרטי, וברגע שהחלטנו להתגרש ידענו שנצטרך זמן להתארגן לחיים החדשים: למכור את הבית, למצוא פתרון מגורים, לחלק את הרכוש וכיוצא באלו. נפרדנו בסוף הקיץ, הילדים כבר היו במסגרות ורצינו לאפשר להם לסיים את שנת הלימודים ובעיקר לתת להם תחושת יציבות. החלטנו מתוך מחשבה עניינית מאוד, הילדים היו בעדיפות ראשונה ולכן החלטנו שהם יישארו בבית, בסביבה המוכרת, ואנחנו נהיה אלו ש'זזים'. שכרתי יחידת דיור קטנה מחבר והסידור היה שאשתי לשעבר ואני חולקים גם בה: שבוע בבית עם הילדים ושבוע ביחידת הדיור. התברר שזו שיטה חסכונית מאוד שגם נתנה לנו אוויר לפני שכל ההוצאות התחילו לתפוח.” 

הכתבה המלאה בגיליון 346, תשרי תשפ"ה, אוקטובר 2025