כאב עו"ש

לתקנות הכלכליות שנכנסו לתוקפן בינואר 2025 תהיה השפעה דרמטית על חיינו. כמה זה עולה לנו? איך נערכים לקראת השינוי? מה הקשר לפתק ששמנו בקלפי, והאם ההתמודדות הנכונה מתחילה בשינוי הגישה כלפי כסף? נשים מובילות בתחום הכלכלה וההשכלה הפיננסית עושות לנו סדר

המלחמה שמלווה את חיינו כבר תקופה ארוכה גובה מאיתנו מחיר כבד בתחומים רבים, בראשם המחיר הבלתי נתפס בחיי אדם ובפציעות גופניות ונפשיות. גם חיי המשפחה נפגעים, עומס העבודה הולך וגדל ובנוסף לאלו יש מחיר ממשי, במובן הפשוט והקונקרטי של המילה. אין דרך לייפות את המצב: מלחמה עולה הרבה מאוד כסף וכולנו, כל בית בישראל, נושאים בנטל התשלום. על פי הערכות נגיד בנק ישראל בחודש מאי האחרון, המלחמה תעלה כ־250 מיליארד שקלים ואולי למעלה מכך. כדי להגדיל את הכנסות קופת המדינה ולהתמודד עם ההוצאה הזו, לפני כחודש וחצי נכנסו לתוקפן הגזרות הכלכליות החדשות.

לחשוב על הסופר בדרך לקלפי

״ההשפעה על כל אדם תלויה בהכנסה שלו״, אומרת צליל אברהם, עיתונאית כלכלית ומגישת ההסכת המצליח ׳חיות כיס׳ ב׳כאן הסכתים׳. ״אבל לפי ההערכה העלות היא 10,000-8,000 שקלים בשנה לכל משק בית. אפשר לומר שכל משפחה חתמה על הוראת קבע למדינה בסך של 800-600 שקלים בחודש".

לאיזו מהגזרות יש השפעה משמעותית בעינייך?

״מלבד המע״מ, השינוי ששווה הכי הרבה כסף בחודש – לפחות מעל הכנסה מסוימת – הוא הקפאת מדרגות המס. הממשלה נקטה בצעד חכם: היא לא העלתה את המס, מעשה שעלול להיות בולט לעין ולעורר מחאה, אלא ׳רק׳ הקפיאה את המדרגות. ככה לא תרגישי שתשלמי יותר, אבל בעצם תשלמי יותר״.

אם טרם פגשתן את המדרגות האלה, הרשו לי לעשות לכן סדר על רגל אחת. ההכנסה שלנו מחולקת לשכבות, ועל כל שכבה מוטל אחוז מס אחר. על השכבה הבסיסית, הכי נמוכה, עם שכר של עד 7,010 שקלים בחודש, משלמים 10% מס; מי שמרוויח יותר, ישלם על השכבה הבאה – 7,011 – 10,060 שקלים בחודש, 14% מס וכך הלאה, עד לשכבה הגבוהה ביותר – מעל הכנסה של 60,131 שקלים בחודש, תשלמו על כל שקל נוסף 50% מס. אם איבדתי אתכן, הרשו לי לפצות בדימוי מעולם הפחמימות הריקות: דמיינו עוגת שכבות שחותכים ממנה חתיכה, אבל מכל שכבה חותכים חתיכה בגודל אחר. ככל שהשכבה גבוהה יותר, חותכים ממנה חתיכה רחבה יותר.

ודאי שמתן לב שהמספרים ברשימה הזאת אינם עגולים. זו לא אשמתם, הם אולי היו עגולים בהתחלה, אבל בכל שנה מעדכנים אותם כך שיהיו צמודים למדד, כלומר יתאימו לערך הכסף הנוכחי. אם המחיר של המוצרים עולה, הכסף שלנו שווה פחות. ואם הוא שווה פחות, מדרגות המס צריכות להיות מעודכנות לערך הרלוונטי שלו. בשנה "רגילה" סכומי הגג לשכבות ההכנסה השונות היו משתנים החל מינואר, ועולים בהתאם לעליית המחירים. אבל בשלוש השנים הקרובות מדרגות המס יוקפאו, והמשמעות היא שנשלם יותר מיסים מכפי שהיינו אמורות לשלם.

הסתבכתן? אתן לא היחידות. ״קשה להסביר את זה״, מסכמת אברהם. ״קובעי התקנות יודעים שלציבור אין קשב בשעת מלחמה, והתוצאה היא שלא מדברים על זה. זו אחת הסיבות שהקמנו את 'חיות כיס', כדי שמי שזה חשוב לו יוכל להאזין ולהבין: כן, זו העלאת מיסים, אפילו שהיא מתבצעת בז׳רגון כלכלי שלא מוכר לכולם״.

אברהם (38) התחילה את הקריירה העיתונאית שלה דווקא בתחום הספרות. ״עם הזמן התחלתי לשים לב להשפעת הכלכלה על חיי הנפש שלנו, על תכנון החיים שלנו, על הדרך שבה אנחנו תופסות הצלחה או כישלון, על השאיפות שלנו ועל מה שאנחנו חושבות שאנחנו יכולות להשיג״.

ההסכת 'חיות כיס׳ עלה לאוויר ב-2016,  והיום חבריה להגשה הם שאול אמסטרדמסקי ואלון אמיצי. ״זאת העבודה הכי טובה בעולם״, היא מחייכת. ״הקמנו את 'חיות כיס' כהסכת שמיועד לאנשים שלא מבינים בכלכלה, כדי לדבר על המציאות הכלכלית שלנו בלי הגייט קיפינג, בלי הז׳רגון המקצועי שזורק החוצה כל מי שלא מהתחום, כי כל אחד יכול להבין. מדיניות כלכלית מאוד משפיעה עלינו בחיי היום־יום: בריאות, רווחה, חינוך, תחבורה ועוד. ובכל זאת, בסיקור החדשותי כלכלה נחשבת תחום שולי בהשוואה לפוליטיקה ולביטחון. רצינו לשנות את התפיסה הזו״.

אברהם מדגישה עד כמה חשובה הבנת האופן שבו ההחלטות הכלכליות משפיעות עלינו. ״אני מקווה שאנשים יחשבו על כלכלה גם כשהם מצביעים. מדיניות כלכלית היא תוצאה של בחירות, של אנשים ושל פוליטיקאים. זה לא מדע מדויק, יש בזה הרבה אידיאולוגיה ותפיסת עולם. אנחנו רגילים להצביע מתוך מחשבה על ביטחון או על זהויות, לא לחשוב על הסופר בדרך לקלפי, ואז אנחנו מרגישים שהמצב הכלכלי לא בשליטתנו, שזו גזירת גורל, אבל זה לא נכון״.

כדי להדגים את האופן שבו כלכלה נוגעת לתחומים רחבים מחיינו אברהם מספרת על הפרק האהוב עליה בהסכת. ״אחד הפרקים המוקדמים שלנו נקרא ׳בעיה שאין לה שם׳. זה פרק שמדבר על כך שאחת הבעיות הכלכליות בעולם השלישי נובעת מזה שנשים לא יוצאות מהבית כשהן בווסת. אין מוצרי היגיינה טובים, והן פשוט נשארות בבית. ואז ילדות לא לומדות, נשים לא לומדות, לא מפתחות את הפוטנציאל שלהן, לא עובדות. לטאבו הזה יש   עלויות של מיליארדים. כשעבדנו על הפרק הבנתי כמה מרגש לדבר על בעיות כלכליות דרך נושאים כל כך יומיומיים שאנחנו לא חושבים עליהם בתור כלכליים, כמו מחזור״. גם על הגזרות הכלכליות הנוכחיות הוקדש פרק בהסכת שנקרא ״אתם תשלמו על זה״, ואברהם ממליצה למי שרוצה להעמיק יותר בנושא להאזין לו.

אילו שינויים היית ממליצה לערוך בניהול משק הבית בעקבות המצב?

״קודם כול חשוב לי להגיד שהדברים האלה, ברובם, לא תלויים בנו. נוצרה תעשייה של קורסים וסדנאות שמעבירים אנשים שמנסים למכור לך שהם ילמדו אותך איך לפצח את זה, איך לא לשלם יותר למרות הגזרות. אבל אם הארנונה עולה, והמע״מ עולה, והמים עולים, כאזרח אין הרבה מה לעשות. אי אפשר לעבור למדינה מתחרה״, היא מחייכת. ״יש דברים שהם לא בשליטתנו״.

אז אם נשלם בכל מקרה, כדאי לפחות להיות ערוכות. ״נתחיל מההתחלה: גם בלי קשר לגזרות הנוכחיות, חשוב שכל אחד ידע כמה הוא מכניס ומוציא בחודש. זה ממש קריטי, בלי הנתון הזה – זה כמו להתנהל בעולם בלי מצפן. אחרי שאת יודעת כמה את מוציאה, צריך לפלח את תחומי החיים ולברר כמה את מוציאה על כל תחום. כשיש בידייך את הידע, אפשר להסתכל על ההוצאה כעל עוד חלק במפה, לעבוד איתה ולבדוק כמה את יכולה להוריד ומאיפה. יש אנשים שהחליטו לעבור לסופר יותר זול, לעבור לספק חשמל מתחרה, לצמצם אכילה בחוץ או לוותר על חופשה בחו״ל. כל הדברים האלה אישיים מאוד. כלל האצבע העיקרי הוא לדעת לאן הכסף שלי הולך. יש דרכים רבות לעשות את זה: אפשר להשתמש באפליקציות שמתחברות לחשבון ולאשראי, אפשר לנהל אקסל, כל אחד ומה שנוח לו. זו פעולה שהרבה אנשים פוחדים לעשות, פוחדים לגלות את האמת, לגלות כמה באמת אני מוציאה. אבל אחרי שעוברים את מחסום הפחד זה פוקח עיניים ונותן תחושת שליטה. צריך לקחת אוויר ולהתחיל, ועם הזמן מגלים שיש בזה משהו ממכר. נחמד לראות שזה עובד״.

אני משתפת את אברהם ברתיעה שחשתי שנים רבות מעיסוק בתחום, והיא מודיעה לי שאני לא היחידה. ״החרדה נובעת מההנחה שלנו שזה נורא מסובך, שצריך בשביל זה ידע מורכב שאין לנו. שטויות! כלכלה היא לא גן סגור עם שומר בכניסה שנותן רק לגברים להיכנס. כמו שאני יודעת למלא דלק וללכת למוסך ולכתוב צ׳ק, אני צריכה לדעת לנהל את הכלכלה שלי. זה משהו שכל אחד שסיים בית ספר יסודי יכול לעשות״.

אם מישהי רוצה להבין יותר בכלכלה, מאיפה כדאי להתחיל?

״כמובן, להקשיב ל'חיות כיס'. לנסות לקרוא עיתונות כלכלית. זה לא כזה מסובך או מפחיד, זה אפילו מעניין. להתחיל להתיידד עם האתר של הבנק, עם מכתבי החשבונות והמיילים מקרן הפנסיה. המחשבה שאני לא מבינה בזה ולא יכולה לגשת לנושא משרתת אנשים אחרים, לא אותי. אני יכולה להסתכל על ה־800-600 שקלים האלה ולהיבהל, להגיד: ׳אי אפשר להמשיך!׳, ואפשר לתכנן איך אני מפנה להם מקום בתקציב או מעלה הכנסות כדי להמשיך בחיי. זו הזדמנות להיכנס בדלת הזאת ולראות שכלכלה היא לא נושא כל כך מפחיד״.

לשבור את קיר הברזל

קבוצת הפייסבוק "עוברות ושוות" מילאה תפקיד משמעותי במסע הפרטי שלי להתיידדות עם עולם הפיננסים. הגעתי לקבוצה בעקבות פוסט שפורסם בספטמבר 2021 ובו שחר בנקייקר, אחת המשתתפות, הזמינה את חברות הקבוצה האמיצות להגיב ולכתוב במה הן עוסקות וכמה הן מרוויחות. הפוסט התפוצץ וקיבל אלפי תגובות ששפכו אור על נושא שנחשב לטאבו. הוא זכה לחשיפה רבה ולהתייחסויות תקשורתיות, והעלה למודעות נושאים כמו פערי השכר הגדולים בין תחומים שונים או בין המגזר הציבורי לפרטי. בעקבות אותו פוסט גם אני התחלתי לחשוב על שאיפות השכר שלי ועל הציפיות לעתיד, להתנער ממחשבות שליוו אותי כל השנים ואולי גדלתי עליהן – שתחושת השליחות והמשמעות היא החשובה בעבודה, ואין יותר מדי מה לחשוב על הצד הכלכלי. צריך להסתפק במה שיש.

המעקב אחר הדיונים בקבוצה הפגיש אותי עם ביטויים מעולם הכלכלה ועם דילמות מחייהן של נשים אחרות, שמהן למדתי על דילמות בחיי שלי. הקבוצה נתנה לי הזדמנות לשאול ולהתייעץ, ובקיצור – פתחה עבורי את הדלת לנושא. כשנשלחתי לכתוב על הגזרות הכלכליות היה לי ברור שאשוחח עם הנשים העומדות בראש הקבוצה.

״הפוסט של שחר הוסיף לנו 40 אלף עוקבות תוך כמה שבועות", מספרת יעל וינר, מקימת הקבוצה ואחת ממנהלותיה. ״התנהל דיון בקבוצת המגשרות הפנימית אם הפוסט שייך לקבוצה או שכדאי להוריד אותו, אבל אמרנו – רגע, בואו נחכה, זה מאוד מעניין נשים. לאט לאט הבנו כמה הפוסט הזה חשוב. יותר מהטראפיק שהוא יצר, הוא שבר קיר ברזל. שבר את הבושה בנוגע לשיח השכר. המסר עבר בצורה הכי מהפכנית, הכי ישירה: ידע על כסף זה כוח. וזה חולל שינוי מדהים״.

גם וינר (58) הגיעה מתחום העיתונות הכלכלית. היא הייתה חלק מצוות ההקמה של כלכליסט, ערכה את ״ליידי גלובס״ וב־2017 הקימה את "עוברות ושוות". ״השדה הכלכלי היה גברי מאוד והכרתי בכך שחשוב שנשים ישתתפו בו. חשוב שנהיה שותפות במוקדי הכוח, והשליטה על הכסף היא חלק מהכוח. כשנשים יהיו יותר מעורבות, החברה תהיה טובה יותר. יהיו יותר זוויות ראייה, מערכת השיקולים תהיה נכונה יותר. זו ההבנה מאחורי 'עוברות ושוות'״.

וינר הקימה את הקבוצה לצד ענת כץ ארוג׳ס, והיום מנהלת אותה לצד אפרת טל (56) שהגיעה מעולמות המגזר השלישי וניהול עמותות. ״על פי מחקרים, רוב הכסף בעולם שנמצא בעובר ושב הוא כסף של נשים״, מוסיפה טל. ״זה כסף לא ממומש, הוא לא חלק מהמשחק, לא חלק מהכלכלה. הקבוצה יצרה אקו סיסטם חדש״.

הרעיון המקורי של המיזם לא היה פתיחת קבוצת פייסבוק. ״המטרה הראשונית הייתה לפנות לגופים פיננסיים מתוך הבנה שיש באג בזה שנשים לא משתתפות בעולם הכלכלי, ולהציע את הייעוץ שלנו כדי לסייע להם להגיע לקהל הזה. מהר מאוד הבנו שהם לא רואים אותו, לא מפריע להם לתקשר רק מול גברים״, מספרת וינר. בעקבות התסכול מתגובת הגופים שאליהם פנו וכדי לבדוק אם יש ביקוש לנושא, הקימו היוזמות את הקבוצה. כיום חברות בה כ־130 אלף נשים, ומדי יום מתפרסמים בין 60 ל‏־90 פוסטים. ״הפנינו את הזרקור לקהל שהיה שקוף. באחד הכנסים שלנו סיפרה אלה אלקלעי, שהייתה יו״ר שדולת הנשים, שבמשך שנים היא רצתה להקים גוף פיננסי שיפנה לנשים, ורק כשהגענו למאה אלף חברות קבוצה הבורד שלה הבין שיש פה קהל״.

ולנושא שלשמו התכנסנו: איך הגזרות הכלכליות עומדות להשפיע עלינו?

טל פותחת בקריצה: ״לכולנו יהיה פחות כסף״. וינר מצטרפת: ״כמובן, זה הבסיס. אבל לפעמים כששמים משהו על השולחן, זה יוצר איזשהו זעזוע שיכול לעודד אותנו למודעות כלכלית גבוהה יותר. גם ברמה הלאומית, אנשים יהיו ערים יותר למה שקורה פה. אנחנו משלמים מחיר וצריך לנסות לחשוב אם הוא מוצדק, להבין את סדרי העדיפויות של המדינה. במישור הפרטי, זה פטיש על הראש שמחייב את כולנו לבחון את מה שקורה. אם אני רואה שהכול נעשה יקר, שכוח הקנייה שלי הולך וקטן ושהמשכורות נשחקו, אולי אשקול מחדש את ההוצאות שלי ולא אסתכן במשיכת יתר. צריך להסתכל על התזרים, לתעדף. אולי אפשר להחליף ספקי מדיה, ביטוחים, אפילו ספק חשמל? אולי השוֹק הזה יביא לניהול חכם יותר במישור הפרטי, כי לא תהיה לנו ברירה״.

טל מוסיפה שעליית המחירים תהיה, במקרים רבים, גבוהה יותר מאחוז המע״מ הנוסף. ״יש גל שכולם רוכבים עליו. כל יצרניות המזון הגדולות, כל מי שרק יכול – מעלה מחירים״.

איך הייתן מייעצות לאישה להתנהל בעקבות הגזרות?

וינר: ״להסתכל על ההוצאות שלנו ולהתחיל לחשוב על היכולות שלנו. לא להיבהל ולהיכנס לצנע. יש הרבה כסף שאפשר לחסוך רק בעזרת תשומת לב, למשל כסף ש'נעלם' על מנויים שלא בשימוש. כדאי לשקול להשקיע זמן ומאמץ כדי להשיג דברים במחיר מופחת, ולצמצם במה שהכרחי פחות. להתחיל לנהל ולא להיות מנוהלות על ידי הכסף. בתהליך הזה קבוצות כמו שלנו משמעותיות מאוד, אפשר להתייעץ ולקבל פידבק וזה עוזר. כמו להיות בתהליך של דיאטה, אבל בקבוצת תמיכה״.

טל: ״יש קלישאה גדולה, אבל נכונה: כל משבר מביא הזדמנות. בהקשר הזה, זו הזדמנות לבחון את הבחירות שלנו מחדש. לבדוק את הספקים שאנחנו עובדות מולם, לשבת מול התקציב המשפחתי או האישי, לנהל משא ומתן על השכר שאנחנו מרוויחות. זה ללא ספק משבר, אבל גם הזדמנות גדולה מאוד״.

אין מתנות חינם

בשנים האחרונות הולך ומתפתח עולם הייעוץ הפיננסי, ודומה שהצעות לוובינרים בנושא צצות תחת כל עץ רענן. לפני 18 שנה כרמי אור הייתה חלוצה בתחום. ״כשהקמתי את העסק שלי קם גם ארגון פעמונים, שדיבר על המעבר ממינוס לפלוס, על חובות, עייפות החומר וצרות אחרות. זו הייתה השפה של כלכלת המשפחה. היום, כמעט 20 שנה אחרי, כל אזרח ואזרחית במדינת ישראל צריכים להיות בקשר עם יועצת לכלכלת המשפחה, כי קבלת החלטות בנושא היא אבן ראשה בבניית החיים המודרניים״. כיום אור (47) היא יועצת כלכלית ומנהלת מיזמים להשכלה פיננסית. היא הוציאה לאור את הספר ״לא חייבת כלום לאף אחד״, ובימים אלה מעלה פודקאסט הנושא את אותו השם. ״כסף משקף את הערכים שלנו״, היא אומרת. ״כסף הוא תקשורת זוגית, הורית, חברתית, זה מה שאנחנו יוצרות״.

איך המצב החדש הולך לשנות את התמונה?

״המצב החדש הוא לא מצב חדש״, מתקנת אותי אור. ״זה מצב מתמשך. זה לא מתחיל ונגמר בצרכנות שלנו, אלא מתחיל בתפיסת עולם של זכויות וחובות, מה המדינה נותנת לנו ומה אנחנו נותנים לה. אני מאמינה שהשכלה כלכלית רחבה יכולה לשנות את עתידנו ברמת המדינה וברמת משקי הבית. מי שחושב שזה מצב חדש, שזה רק בגלל המלחמה, פשוט לא מבין בכלכלה. יש בישראל יותר מגזרים נתמכים ופחות מגזרים משלמים, מה שמוביל בהכרח לגירעון שמישהו יצטרך להשלים. למשל, מדינת ישראל חרטה על דגלה את חוק חינוך חובה חינם. ה'חינם' לכאורה עולה לנו, כמשלמי מיסים, סכום עצום. בשנה רגילה, ולא בשנת מלחמה, תקציב החינוך גדול יותר מתקציב הביטחון, והבעיה הגדולה היא שחלק מהעם משלם, וחלק גדול לא משלם אבל כן מושך את זה. נוצר מאזן אימה לכלכלה הישראלית, ולא רק בחינוך אלא גם בתקציבי רווחה, בקצבאות, בתקציבים מוניציפליים ועוד. בינתיים אנחנו מטפלים בבעיה על ידי שפיכת כסף, אבל הבעיה הגדולה היא שאין 'חינם'. אם ילדתי חמישה ילדים ואני רוצה שהם יקבלו חינוך טוב, אז מעבר לתשלום על מסגרות פרטיות ועל חוגים אני צריכה להבין שהשאיפה שלי היא לגדל את הילדים שלי, לא לגדל ילדים של אחרים. אני לא רוצה לזנוח לחלוטין את המדיניות הסוציאלית, לא נשאיר אף עני לרעוב, אבל חלוקת המשאבים צריכה ליצור מוטיבציה ללקיחת אחריות, והיום זה לא קיים״.

התיאור הזה די מדכא.

״זה דווקא משמח, כי זה בידיים שלנו. בבחירות הבאות אולי נפסיק להסתכל על פוליטיקה קטנה ונבקש מצע מסודר. נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי, למשל, נבחר בנובמבר 2023 ותוך שנה בלבד הצליח להעביר רפורמות שהצעידו את המדינה לצמיחה מבלי לגרום לטלטלות גדולות. בכל יום הוא מבטל חמש בירוקרטיות וסוגר משרדים, והוא מקבל את אהדת הציבור, כי הציבור לא מטומטם. נדרשת פה הנהגה עם אמירה: אנחנו נפטר מקורבים, נסגור משרדים מיותרים, לא נחפש יוקרה, נרצה שיהיה פה טוב. וכדי שיהיה פה טוב, יש מיליון תחומים שצריך לעשות בהם רפורמה. צריך להתחיל איפשהו, וזו האחריות החברתית שלנו. לעשות שינויים גם בבית, אבל להבין שיש תהליכים מאקרו־מדיניים שיש איך להשפיע עליהם״.

ואם אנחנו מתמקדות ברמת המיקרו, איך אפשר בגזרת משק הבית להיערך לגזרות הכלכליות?

״מיפוי כלכלי הוא תמיד הבסיס של הבסיס – להבין מה יש לי ומה אין לי. יש באתר שלי מיפוי שאפשר למלא, זה לוקח קצת זמן אבל זה הכרחי. אי אפשר להחליט מהבטן, צריך לדעת מה יש ומה אין. ברגע שיש לי את הנתונים אני צריכה להבין איך אני מגדילה את היש. למשל, לייעל את המסלולים של ההשקעות והפנסיה. אנחנו מפקידות כ־20% מהשכר שלנו לפנסיה בכל חודש. האם אנחנו מכירות את התוכנית שלנו? משקיעות במסלול שמותאם לגיל שלנו? האם בדקנו את המשכנתה בשנתיים האחרונות כדי לוודא שהיא מתאימה?״.

שדה נוסף שאור מצביעה עליו הוא צרכנות נבונה יותר. ״משפחה ישראלית ממוצעת זורקת שליש מהאוכל שהיא קונה. צריך לחשוב איך אנחנו משתדלים לזרוק פחות אוכל. בתקופה כזו צריך להשאיר בעובר ושב הרבה יותר עודף, יותר מרווח גם לטעויות וגם לבלת״מים. זה נשמע הפוך, איך דווקא בתקופה כזו יהיה פתאום יותר כסף בעו״ש? זה אומר לשנות אורחות חיים. לקנות פחות בגדים לחגים, למשל, ולזכור כל הזמן שיש לנו הרבה יותר ממה שאנחנו צריכות״.

גם בתחום הביטוחים כדאי בתקופה כזו להיות ערוכות. ״ככל שאני יותר ענייה כך אני צריכה יותר הגנה. בציבור הדתי תחום הביטוחים ממש מוזנח, אומרים: ׳ה׳ ישמור עלינו׳. למה להיתמך על ידי הציבור במקרה של אסון כשאני יכולה לבטח את עצמי? אני רואה את זה יותר מדי״.

ולסיום, אור ממליצה לדלג על המשוכה ולהגדיל הכנסות. ״האם ביקשנו העלאה בשכר? האם אנחנו מאמינות שאנחנו מוכשרות ויכולות לקבל עוד קצת? עוד הרבה? לפתוח עוד עסק במקביל?״.

הכתבה הזו הייתה אתגר עבורי ופתחה דלת לעולם אחר, עולם שכולנו צריכות להכיר ולהתרגל אליו. גזרות 2025 לא יהיו קלות לאף אחת מאיתנו, אבל אולי יהיו המקפצה שתעורר בנו מודעות כלכלית גבוהה יותר ונקיטת צעדים שייטיבו עם העתיד שלנו. הלוואי.