לפני כשבוע, עלה לאקרנים הסרט "אגדת החורבן", יצירת המופת המדוברת המגוללת את סיפורו של המרד היהודי באימפריה הרומית בימי בית שני. למרות שהספוילר נטוע כבר בשמו של הסרט וסיפור החורבן הוא חלק מה=DNA היהודי מדורי דורות, הפריזמה שדרכה מסופרת העלילה-זו שעוסקת במחלוקות היהודים במהלך שנות המרד בשלטון הרומי, מתדרדרת למלחמת אחים ומסתיימת בחורבן הבית- היא שמצליחה לזעזע ולהרעיד את הלבבות.
את הדמויות (המצוירות) הראשיות בסרט מדובבים מיטב השחקנים: החל משולי רנד שגם היה שותף ליצירת הסרט, דרך מוני מושונוב, עמוס תמם, יגאל נאור, זאב רווח וכלה במלכה אחת- יעל אבקסיס, שמגלמת בקולה את ברניקי, המלכה המתייוונת, צאצאית לשושלת בית חשמונאי.
שבע שנים עמל יוצר הסרט, גידי דר, על הכנתו. אבקסיס -שהזמן שעבר בין חלקה בעבודה על הסרט ועד צאתו לאקרנים היה מספיק ארוך כדי שחלק מהסצנות ידהו מעט בזיכרונה -מספרת לי בראיון שהתקיים שעות ספורות לאחר ההקרנה, שהעוצמות והטלטלה הרגשית שבסרט הצליחו להפתיע גם אותה. ״בשלב מסוים במהלך ההקרנה, מרוב פחד הרגשתי שאני לא מסוגלת לנשום ופשוט עצמתי עיניים. זה היה יותר מידי עבורי״, היא משתפת.
זהו אינו תפקיד הדיבוב הראשון שלה ולמרות שהיא מרשה לעצמה לבחור בקפידה את הפרויקטים שבהם היא משתתפת, היא מספרת שמיד כשסיימה לקרוא את התסריט ידעה שהתפקיד הזה חייב להיות שלה. ״אמרתי לעצמי: 'סופסוף!', ומיד הסכמתי. יש לי חיבור חזק לתנ"ך והסיפורים המקראיים ממש מעסיקים אותי", היא מסבירה. ״וכבר שנים שאני מפנטזת להפיק סדרה מקראית״.
״קודם כל כי אלו התולדות של העם שלנו והאנושות בכלל. הנשים, הגברים, היחסים ביניהם, יחסים בין אחים וכן הלאה. אם נתבונן היטב נוכל לראות את האבטיפוס של היחסים המקראיים בהמון מקומות, אפילו בסדרה כמו ׳משחקי הכס׳. בשלב מסוים, כשגיליתי וקראתי את הספרים של נחמה ליבוביץ׳ שבהם היא מפרשת את המקרא, הרצון לעסוק בסיפורי התנ"ך התחזק עוד יותר. הרגשתי שהפרשנות שלה ממש פתחה לי את הראש והרחיבה את דעתי. משם נולד החלום ליצור סדרה מהפשט של הסיפורים המקראיים, ולמעשה כשפתחתי את חברת ההפקות שלי לפני מספר שנים זה היה החזון. בעזרת ה׳ אני עוד אגיע לזה״.
״נכון, אבל כמו הרבה סיפורים קשים בהיסטוריה שלנו, אנחנו לא חושבים עליהם או מדמיינים איך הם נחווים בחיי היומיום. הסרט משרטט את הסיפור המאוד קשה הזה שהוביל למלחמת אחים וזה לא פשוט. לא פשוט כי החשש שההיסטוריה תחזור על עצמה ואנחנו נתדרדר למלחמת אחים כזאת עדיין קיים. אבל בשום פנים אנחנו לא יכולים לתת לזה לקרות. לכן, עם כל שקורה סביבנו ובמיוחד בפוליטיקה, אני רוצה לומר לכולם: בואו נעצור לרגע, בואו ניתן הזדמנות לרוח החדשה שמנשבת. מצד שני״, היא תוהה, ״מי יודע, אולי הצורך להתנגד, להתנגח ולהתגושש בתוך עצמינו הוא משהו שטבוע עמוק בגנום שלנו, היהודים?״.
מפריע לה, היא אומרת, שהיום- ממש כמו בעבר- המחלוקות הפנימיות הופכות אותנו לחירשים ועיוורים לצרכי מגזרים השונים מאיתנו, "והסרט קשה כל כך, כי הוא מזכיר שעברו כבר כמעט אלפיים שנה ולא הרבה השתנה".
אבקסיס, שבחודש יולי האחרון חגגה 54 קיצים, היא חלק מנוף התרבות שלנו כבר שלושה עשורים. היא פרצה לתודעה בפרסומת – הפרובוקטיבית לתקופתה- עם ליאור מילר (שלימים נישאה לו) והמעיל המיתולוגי של קאסטרו, ומשם נסקה לקריירה של דוגמנות, משחק, הנחייה ובימוי. היא אמא של מורי (24) בנה מנישואיה הראשונים למילר, ואריאל (16) בנה מנישואיה השניים לאיש העסקים והפילנטרופ רוני דואק שממנו נפרדה לפני מספר שנים. כיום היא בזוגיות כבר כמה שנים ומתגוררת עם בנה הצעיר במושב רשפון, ובנה הגדול עוסק במוזיקה ומתגורר כעת בברלין.
״לא התראינו כבר שלושה חודשים וקשה לי המרחק ממנו, אבל אני משתדלת בשיחות בינינו לא לתת לו את התחושה הזו״, אומרת אבקסיס. ״הילדים שלנו נמצאים במשך כמה שנים בצבא שהוא כמו אינקובטור, ובאופן מאוד טבעי כשהם מסיימים, הם רוצים לפרוץ החוצה, לראות את העולם הגדול".
"נכון, אבל לדעתי כהורים אנחנו לא צריכים לחיות בהוויה של חרדות, אלא להתמודד איתן, ונכון שאני מאוד מתגעגעת אליו אבל אני מקווה שנתראה בקרוב. בזמן הקורונה לא נפגשנו שנה, אז מה זה שלושה חודשים?״.
על אף המקצוע התובעני שבו בחרה, היא מעידה על עצמה שהיא אמא מאוד טוטאלית, כזו שמשתדלת תמיד להיות שם עבור ילדיה, קשובה להתמודדויות שלהם עם החיים לאור הזרקורים שנכפו עליהם מתוקף היותם "בנים של". ״לגדול עם הורים מוכרים שיש תמיד התעסקות בחיים הפרטיים שלהם זה לא פשוט״, אומרת אבקסיס. ״לפעמים זה עלול להיות נטל כי הציפיה מהם שונה מילדים אחרים, כמו שמילד של ספורטאי מצפים שיהיה מאוד אתלטי. אבל יש להם אישיות משל עצמם וצריך לדעת לשחרר אותם מזה״.
״כן ולא. מצד אחד זו אני, אלו החיים שלי והם נולדו לתוך המציאות הזו. הם רואים את אמא שלהם הולכת, מופיעה, יוצרת ומקריבה- דבר שלפעמים היה בא על חשבונם, כמו בימי צילום שיכולים להיות מאוד ארוכים ואמא לא תמיד בבית. כך שהם חיו את היצירה הזו. מצד שני גם כאשר כן ניסיתי להרחיק אותם מהחשיפה, תמיד הגיעו וידעו עליהם, כך שהם למדו לחיות עם זה. היו גם מקרים שבהם זרקו להם הערות כמו: 'ראיתי בגיא פינס איפה הייתם אתמול', או 'ההורים שלך מתגרשים' וזה לא נעים. אבל האבות שלהם ואני משתדלים להתייחס לכל הנושא הזה מאוד בפרופורציות. ולו בכדי שהם יגדלו מתוך הבנה שהחיים אמנם מורכבים ולעיתים מאתגרים, אבל שיהיה להם עמוד שדרה פנימי ויציב, שלא כל דבר יטלטל אותם נפשית. אני יכולה לומר שהבנים שלי מאוד ערים לביקורת ולמבטים מסביב. האם זה בגלל שההורים שלהם מוכרים? לא יודעת. בכל אופן, איתי הם מאוד עדינים ותמיד אומרים לי שהכל בסדר, קצת מגוננים עלי שלא אדאג להם״.
אבקסיס יודעת היטב מה עלול להיות מחיר החשיפה והבחירה במקצוע תובעני בתחום הבידור. אימה היא הזמרת והשחקנית ריימונד אבקסיס, שנחשבת לזמרת הישראלית=מרוקאית המצליחה ביותר. אביה נהרג בתאונת דרכים בהיותה בת 10 בלבד, ואימה שהייתה אז בשיא הצלחתה בקריירה כמעט ולא תפקדה כאם, כך שהיה עליה להתבגר די מהר ובכוחות עצמה. אבקסיס, האם והבת, חשפו את מערכת היחסים המורכבת ביניהן בסרט הביוגרפי ׳ריימונד אל=בידאוויה׳ שביימה יעל עבור ערוץ 8 והוקרן לאחרונה. בסרט שעוסק בקריירה של האם, מעמתת אותה יעל עם שאלות זעוסקות ביחסים ביניהן ובחוויית האימהות. במהלך הסרט מתוודה האם, ריימונד, על הקושי שהיה לה באותם ימים לתפקד כאם. ׳הבנתי שאני אוהבת את הילדים שלי אבל לא הייתי מסוגלת להיות אמא שלהם. לא מסוגלת!׳, היא אומרת שם, וגם: ׳העדפתי לישון כדי להיות מוכנה להופעה בערב, אפילו לא שאלתי אותה אם היא אכלה או הכינה את שיעורים שלה׳, 'יש פעמים שהיתה חולה ואני לא הייתי פה'. במבט לאחור, אבקסיס הבת אומרת שהיה שם כעס, ("ברור שהיה!") ומיד מוסיפה שהיא גם הגיעה לסוג של השלמה. נראה שהיחסים בין השתיים טובים ונעדרי כעס או טינה.
״לאמא שלי היו חיים לא קלים. היא עלתה לארץ עם סבתה בלבד כשהיא משאירה מאחור את בנה מנישואיה הראשונים, היא איבדה את אבי שהיה אהבת חייה ונשארה עם שני ילדים כשהצעיר בן כמה שבועות בלבד והשירה הייתה עמוד התווך שלה. זו הייתה הפרנסה והמים החיים שלה, וזה מה שהציל אותה מהכל. ודווקא בסרט שלי אחרי שסיימתי לבקר, לכעוס ולומר את מה שהיה לי כבת, יצאתי מהדמות הזו והסתכלתי עליה מבחוץ, כצופה מהצד, כאישה שמתבוננת באישה. למדתי לא לשפוט כדי להתקרב אליה. זאת אומרת שהיה עלי לחזור לבסיס שהוא אהבה ללא תנאי, ואז משהו בי השתחרר לגמרי״.
היא מוסיפה כי ככל שהיא מתבגרת היא משתדלת יותר לשמוח ופחות לכאוב, יותר לבטוח ופחות לפחד. ״ההשתדלות לשמוח ולבטוח היא לא בריחה, אלא ממקום מאוד מחובר למציאות. פשוט כי חבל על הלב שלי״.
היא פרצה לתודעה הישראלית כשהיתה בת 24, סטודנטית להיסטוריה שרק תכננה להתפרנס מדוגמנות בדרך לתואר ולא דימיינה את ההצלחה המטאורית שתבוא מיד לאחר הפרסומת המיתולוגית (ע"ע קאסטרו). ״בדיעבד אני יכולה לומר שהפריצה הזו היתה מהירה מידי ודי טראומתית, אבל בזמנו פשוט חייתי את זה״, אומרת אבקסיס בפשטות. ״כל הזמן חתרתי קדימה והמשכתי בדרך שבחרתי: רצו שאשאר בדוגמנות – עברתי לטלוויזיה, רצו שאשאר -בטלוויזיה החלטתי ללכת לקולנוע, רצו שאשאר בקולנוע עברתי להפקה וכן הלאה. מין תנועה פנימית כזו שלא פוסקת מתוך רצון מתמיד ללמוד ולהתפתח״.
״אני חושבת שהרצון ליצור תמיד היה שם, אבל הדחקתי אותו כי מדובר בתחום מאוד תובעני ומורכב, וקשה לסלול בו דרך. תמיד חלמתי וחשבתי לעצמי מה הלאה, אבל רק בשנים האחרונות כששאלתי את עצמי ׳מהי משמעות בעיני׳ או ׳מה אשאיר אחריי בעולם׳. הרגשתי שהגיע הזמן לצאת עם זה החוצה, והייתי מספיק בטוחה שאוכל להצליח ולהביא את הסיפורים המעניינים ביותר, כאדם וכאישה״.
היא צוחקת. ״לא הייתי זזה מילימטר בחיים שלי אם הייתי נתקעת על מה אנשים חושבים. אני רואה סביבי כל כך הרבה אנשים תקועים שהם כמו מתים מהלכים, שחיים על פי מה שהחברה חושבת עליהם. ואני אוספת את ההדים והשיקוף הטוב שסביבי, ועל כל עשרים אמירות רעות, מגיעה ברכה אחת ובה אני בוחרת להתרכז.
אני מאמינה שלנשים יש את היכולת לברוא את עצמן בכל יום מחדש, על אף שבמשך שנים ולצערי גם היום לפעמים, לא לוקחים אותנו ברצינות רבה מידי. אבל זה כוח שטמון בנו ואני בטוחה בו כי הוא קיומי ומוכח ואני רואה אותו יום=יום״.
״בהתחלה באמת היה לי קשה איתה, כי הרגשתי שהיא כלואה התוך הנשיות של אותה תקופה; אישה עשירה ממעמד גבוה שלא מקשיבה לאינטואיציה הפנימית שלה. אבל ככל שהעמקתי ונכנסתי לדמותה ולנשמתה הבנתי עד כמה המערכה הייתה לא פשוטה, ושהיא ניסתה בכל הכלים שהיו לה לזעוק ולשנות את האסון שעמד לבוא, אבל זה כבר היה מאוחר מידי. ואל מול כל הגברים הללו היא גם הייתה מאוד לבד. אני מאמינה שאם היו שם יותר נשים בעמדות מפתח, הן היו פותרות את זה אחרת והסוף היה שונה״.
״מחלוקות שנובעות מתוך כעס וקנאה עלולות להיות הגורם הכי מחרב שיש. לעומת זאת לנשים יש יכולת ליישב מחלוקות ממקום של הקשבה. וכשיש הקשבה קיימת גם האפשרות להתפתח ולהשתנות, על אף שזה לא תמיד קל״.
יש באבקסיס שילוב של ביטחון עמוק ומוצק וצניעות גדולה מאוד. ואיכשהו, עם השלווה הפנימית שקורנת ממנה, די ברור שאין סתירה בין השניים. במהלך הריאיון, אני לא יכולה להפסיק לחשוב כמה שהיא יפה, וכשאני מחמיאה לה על כך, היא מודה לי במבוכה ואומרת בכנות שהיא כמעט ולא מסתכלת בראי.
״בגיל מסוים צריך להפסיק להסתכל בראי על הקיר ולהתחיל להסתכל יותר בראי הפנימי, לחפש את ההשתקפות שלנו אצל האחר ולהבין מה עושה לנו טוב. אם נסתכל כל הזמן על איך הגוף שלנו נראה ואיפה נוסף קמט, נכניס את עצמינו לסוג של כלא. ואני מנסה לחיות את חיי כל הזמן בהווה והלאה, לא נתקעת בעבר לכן היופי החיצוני לא ממש מעסיק אותי״.
״אני לא מסכימה שאני יותר יפה מאחרות. נדמה לי שההתבוננות שלי פנימה מגיעה מתוך רצון לבלום את הדיבורים שמגיעים מבחוץ ורצון להקשיב לעולם הפנימי. אני באמת מודה לטבע, להורי, לא-לוהים, למי שזה יהיה, שנתן לי גנים כאלה והעניק לי חיוך שפותח לבבות. אבל אני חייבת להודות שעד היום לא הרגשתי שהיופי הזה פתח לי דלתות. היה עלי ללכת ולפתוח אותן בעצמי. לכן המראה שלי באמת לא מרכז חיי. הגעתי לגיל שבו אני לגמרי מודעת ליופי, אבל גם לעובדה שגיל המעבר הוא לא פשוט, פיזית ונפשית. ולכן זה לא מובן מאליו ושהחיינו שהגעתי עד כאן״.
מפריע לה שנשים עדיין נשפטות על פי המראה החיצוני שלהן והבעיה גדלה כשהן מתחילות להאמין ולעבוד רק בזה. ״זה נורא עצוב בעיני. אני לא שופטת את אותן נשים, אבל אני חושבת שאישה היא הרבה יותר מאשר החיצוניות שלה, או מה שמכתיבים לה להיות. ולדעתי חייבים לשחרר אותנו מזה״.
כשאני מזכירה לה שהיא עבדה בתעשייה שסוגדת ליופי הזה בעצמה, היא עונה לי שהיופי הזה הרבה פעמים מאוד מקשה ומצמצם. ״אני חושבת על דור שלם של בנות ששופטות את עצמן על פי מודל היופי הרווח ומנסות להתיישר לפי המודל הזה. זה מחזק את התפיסה שלי שהיופי הנשי הוא לעיתים סוג של כלא, של ׳תהיי יפה ותשתקי׳. במקום הגישה הזאת אני דוגלת באסתטיקה של הקיום וחושבת שזהו אחד העקרונות הכי גבוהים ורוחניים שיש".
״אין לי ספק שיופי מאיר את הקיום שלנו פה, אבל כדאי שנתחיל לחפש ולמצוא את היופי הזה גם באזורים אחרים: יופי נפשי, רוחני ובעיקר יופי טבעי. דווקא אצל הדור הצעיר, כבר מרגישים רוחות של שינוי בתפיסה הזאת. הם משמיעים קול אחר ומדברים בשפה שונה משפת הדור הקודם על תפיסת מודל היופי ומקומה של האישה בחברה. יש לי תקווה גדולה שהשינוי יגיע דווקא מהם״.
שורשי הרוחניות של אבקסיס אינם נטועים בתורות ניו=אייג'יות, אלא במסורת ישראל והיא מגלה בקיאות מרשימה בארון הספרים היהודי. כשאני שואלת אותה על כך, היא אומרת בחיוך שהיא ״החילונית הכי דתיה שיש". ״תמיד היה בי רצון ללמוד ולהתפתח והנושא של נפש האדם תמיד עניין אותי, כך שבאופן טבעי הגעתי לתורת הנפש היהודית ולמקורות שלנו, והחכמה הזו הצילה ומצילה את נפשי כל הזמן.
"כיום לצערי עשו לחכמה היהודית פוליטיזציה והיא הפכה להיות דתית ומוסדית, כך שאנשים חילונים כמוני הפכו להיות חירשים ואטומים לרוח היהודית הזו, שהיא בעיני המתנה הכי גדולה שיש לנו ואני לא יכולה לתאר עד כמה היא חשובה ויקרה, ושייכת לכולנו״.
אז היא שומרת שבת, בדרך שלה; היא מקדשת וממליכה אותה, מבדלת אותה משאר ימות השבוע. ככל הנראה בעיניים הלכתיות דקדקניות היא לא ממש דתיה, אבל היא מצפה שלא ישפטו אותה כמו שהיא לא שופטת אחרים.
״אני מאמינה שיש פה משהו יותר גדול מאיתנו, שהוא כולו טוב ורוצה שנלך בדרך הטוב והמוסר. ובאמת קורים פה דברים מאוד טובים, שנובעים מתוך הטוב שקיים כאן בארץ״.
״בשנים האחרונות היינו במין חלל ריק שמשך אותנו לקצוות וגרם לנו להתרחק איש מרעהו, ולתחושתי האירועים הקשים שפקדו אותנו בשנתיים האחרונות – ביניהם הקורונה, המלחמה או האסון הנורא בקבר הרשב״י- כל אלו צריכים להפיח בנו רוח מאחדת. הרוח הזאת קיימת בנו כעם והיא תעזור לנו להתקרב שוב זה לזה״.
״אני ממש רוצה לדבוק ולהדביק באופטימיות הזו, כי אני חושבת שישנה התעוררות. ואפילו הסרט מעיד על כך, כי ההחלטה להביא סיפור דתי כביכול אל המימד הקולנועי ששייך לכולם, רק מחזקת את הטענה שהסיפור הזה הוא של כולנו ללא הבדלים. יש כאן הרבה אנשים עם רצון טוב, וסביב זה אנחנו צריכים להתאגד. כשבממשלה שלנו יושבים באותו שולחן אשכנזי, מזרחי, שמאלני, ימני, אישה נכה, הומוסקסואל וערבי והם מצליחים להביע חזון משותף-בעיני זה אחרית הימים. ונכון, הדרך היא מאוד מורכבת כמו עליה אל האוורסט, אבל אנחנו בעליה״.
עדיין לא מנויה לנשים? כל הכתבות הכי מרתקות ומעניינות לנשים כמוך מחכות לך בגיליון
דווקא בתקופת הקורונה עידן אלתרמן נהנה מפריחה. בין הופעות בזום, השתתפות בפרויקטים מסחריים, בפרסומות, או בתוכניות טלוויזיה- הוא מוצא זמן להעלות לרשתות החברתיות סרטונים עם קאברים לשירים מפורסמים, שהוא מבצע עם שני ילדיו המוכשרים ועל הדרך להדגים אבהות מושלמת. מה הפלא שהסרטונים הפכו לוויראליים?
אחרי שהילדים יגדלו, אחרי שנרגיש טוב יותר, אחרי שיהיה יותר זמן, אחרי שיהיה פחות חם, אחרי החגים- תמיד תוכלו למצוא תירוץ למה בעצם "לא". אבל אם עדיין מפעם בכם הרצון להעז ולממש את החלום- הכתבה הזאת היא בשבילכן
