איפה לא תיקח אותה היא רק רוצה לרקוד

כתבה מתוך מגזין מספר 295

אוהבות לקרוע את רחבת הריקודים? את הקצב, המוזיקה המקפיצה ואת תחושת הקלילות והריחוף שיש באוויר? ובכן, יש נשים שכל כך אוהבות את האווירה באירועים שהן החליטו לעשות מהתחביב מקצוע. לרגל אירועי הקיץ, חמש די ג'איות דתיות מספרות על העבודה הכי שמחה בעולם

ליאב פריד, בת 24, נשואה לעמיקם, גרים בכרם רעים
שם במה: די ג'יי ליאב פריד DJ Liav Fried

"המוזיקה תמיד היתה מרכזית בחיים שלי", מספרת ליאב פריד. "מגיל צעיר היתה לי ערכת תופים ולימדתי את עצמי לנגן על כלים שונים. בחתונה שלי, בעלי ואני עלינו לבמה וניגנו יחד עם הלהקה. תמיד אמרתי לעצמי שזה מה שאני רוצה: להיות באירועים, לעשות שמח, לנגן, להרים את האוירה ואת האנרגיות בקהל. החלום הזה ליווה אותי הרבה זמן, גם כשלמדתי חינוך מיוחד והידרותרפיה. כיום אני מורה לחינוך מיוחד ועובדת בעמותת 'שמחה לילד' ביום ובערבים אני מתקלטת. אני משלבת בין התחומים בתקווה שבעתיד אתן למוזיקה יותר מקום".
כדי להגשים את החלום, היא למדה את התפקיד בקורס מקצועי של מירי פטל (ראו בהמשך) שהסתיים בנובמבר האחרון, קנתה את הציוד הנדרש והחליטה לקפוץ למים. "הרגשתי שזאת ההזדמנות שלי לעשות משהו שתמיד עניין אותי והחלטתי ללכת על זה בכל הכוח".
אין ספק שהתחום, הוא מאוד משמח, אבל ליאב נכנסה אליו בשנה שבה לצערנו לא היו יותר מדי אירועים משמחים גדולים. בין סגר לסגר היא הוזמנה לכמה אירועים, מטבע הדברים רובם היו בהתראה קצרה. אבל דווקא בתקופה הקשה הזאת, העסק צמח ולאט לאט הביקוש גבר. היא מתארת את הקורונה כנקודת מפנה משמעותית בעולם המוזיקה של האירועים במגזר. "כשהתחילה הקורונה התחילו לצוף מלא אירועים קטנים שבהם חיפשו דיג'יי. בעל השמחה מצמצם את האירוע – כי הוא רוצה לעשות אירוע ברמה אבל למספר מוזמנים מצומצם יחסית, ובהתאם לכך גם המשאבים הכלכליים מוגבלים. הסיטואציה הזאת הגדילה את הביקוש. הופעתי במסיבות נשים, מסיבות אירוסין ועוד אירועים כאלה ואחרים". מכיוון שרבים מאירועי 2020 נדחו – התקופה האחרונה היתה עמוסה באירועים. "עשיתי בת מצווה למישהי וחודשיים אחר כך כבר היה לה יום הולדת 13".

בכל השנה המאתגרת הזאת, יש אירוע שאת זוכרת לטובה במיוחד?

"אחרי מבצע 'שומר החומות', אמרה לי רכזת הגרעין רמת אלישיב בלוד שיש מסיבת נשים בבריכה ושהן רוצות לארגן אירוע בלתי נשכח אחרי התקופה המורכבת שעברו. לאירוע הגיעו 200 נשים. רחבת הריקודים היתה מלאה במשך כל האירוע וזה היה ללא ספק אחד האירועים הכיפיים והמרגשים שיצא לי לעשות. בסוף האירוע באה אלי מישהי ואמרה לי: 'אני בחיים לא רוקדת ועכשיו לא הפסקתי לרקוד'. התחושה היתה שהן שחררו את כל המתח הצטבר לאורך כל התקופה הזאת".

איך בונים רשימת שירים מנצחת?

"לפני כל אירוע אני מדברת עם בעלי השמחה ומנסה להבין את אופי האירוע והמוזמנים; לפני האירוע אני יושבת, עושה עבודת תחקיר על השירים, ומכינה רשימת שירים שמתוכה הם בוחרים את המתאימים להם. אני מנסה להבין את הראש ובמקביל לחרוש על המוזיקה. אני כל היום שומעת מוזיקה: ברדיו, בספוטיפיי, בכל מקום אפשרי אני מלקטת שירים חדשים ובודקת איזה מהם ניתן להוסיף ואיזה לא. הרשימה משתנה מאירוע לאירוע. אין נוסחה קבועה".
מעבר לכך, בכל שיר חדש שיוצא ליאב והקולגות משתפות זו את זו בקבוצת וואטסאפ משותפת. "בקבוצה שאפשר לשאול הכל ולקבל מענה מיידי. אם מישהי לא יכולה לתקלט באירוע מסוים היא מציעה לנשים אחרות בקבוצה. כולן עוזרות וזה כיף".

תכלס את בסיטואציה שבה כל האווירה תלויה בך ואת בלב העניינים. מלחיץ?

"כשאת מבינה שיש לך אחריות כמה שמח יהיה זה באמת מלחיץ בהתחלה; וגם מלחיץ להגיע למקום חדש ולעמוד במרכזו. מצד שני, הידיעה שאני מביאה איתי את השמחה והאנרגיה והמוזיקה עצמה, ההרגשה שאנשים נהנים ואוהבים את אווירה שיצרת וטוב להם- זה מצליח לשחרר גם אותך.

אז בהתחלה באמת הרגשתי לחץ לפני האירועים, אבל ככל שתקלטתי ביותר אירועים הוא עבר. יכול להיות שכשאתנסה באירועים גדולים יותר ארגיש לחץ בהתחלה, אבל אני מאמינה שעם הזמן הוא יתפוגג".

כשאת מגיעה לרחבה עם כל הציוד, מה המטרה העיקרית שעומדת לנגד עינייך?

"לשמח את הרוקדות. אני מאמינה שהתפקיד שלי הוא להכניס שמחה ואנרגיה לאירוע ופשוט לגרום לאנשים לשמוח".

גורמת להן לעוף

מזל גבירצמן דינר סיימה תואר במדעי המדינה, אבל מהר מאוד היא הבינה שעבודה משרדית לא מתאימה לה. כשחבר די ג'יי הציעה לה להיכנס לתחום- היא הבינה שהגיעה למקום הנכון

רק אחרי שאנשים רואים אותך מתקלטת בזמן אמת באירוע שגורם לתחושות טובות כל כך, הם באמת מבינים את הכח של מה שאני עושה"

"כדי שהקהל 'יהיה בעננים' חשוב לבחור שירים שאנשים מכירים".

מזל גבירצמן דינר, בת 30, נשואה לישי + 2, גרים במבוא דותן
שם במה: DJ mazi

מזל באה לעולם עם קצב דרום אמריקאי שאותו ספגה עם ה'בוסה נובה' והמוזיקה הדרום אמריקאית בברזיל, ארץ מולדתה. "לא משנה כמה אני אשמע מוזיקה חדשה תמיד אני חוזרת למקורות, כלומר למוזיקה משם", היא מודה בחיוך.
היא סיימה תואר ראשון במדעי המדינה, אבל בשלב מסוים הבינה שפחות מתאימה לה עבודה במשרד והיא רוצה לראות עולם ואנשים. ידיד מוזיקאי שגם הוא די ג'יי, הציע לה לנסות את מזלה בתחום. "מהרגע שהתחלתי התלהבתי", היא אומרת בעיניים בורקות. היא למדה במכללת מיוזיק בתל אביב ומשנת 2016 היא מתקלטת. בתחילת הדרך תקלטה באירועים קטנים ואחר כך התחילו להגיע הזמנות לתקלט בחתונות ובמגוון מסיבות.

איך מכינים את עצמך לקראת אירוע?

"מאוד תלוי בניסיון וכמה זמן את בתחום. בהתחלה, לפני כל אירוע הייתי יושבת המון זמן על כל שיר ומכינה מראש. לאט לאט הבנתי שכמה שיותר אשחרר, אסמוך על עצמי ואעשה דברים בלייב- זה יצא הכי טוב. כל העניין הוא לבוא לאירוע ולעשות את המיקס בלייב. שום דבר לא מוקלט אצלי. אני יושבת בבית ועובדת על חומרים, קונה הרבה מוזיקה. חשוב לציין שהרבה מהכסף של די ג'איים טובים שמשקיעים באיכות הולך על קניה של מוזיקה ברמה גבוהה".

איך את בונה פלייליסט מנצח?

"אני יושבת לפני האירוע עם הזוג ומראיינת אותם: מאיפה הם? מה הם אוהבים לשמוע? ועוד. אני מדגימה שירים וסגנונות, הזוג בוחר את הקו שמתאים לו והשירים עצמם נבחרים בלייב. כדי שהקהל 'יהיה בעננים' חשוב לבחור שירים שאנשים מכירים. יש זוגות שמבקשים שלא אשים שירים מסוימים ואני מסבירה שגם אם השירים פחות בסגנון שלהם כדאי לשים אותם, כי בסוף אנשים ישתפו פעולה וירקדו יותר לצלילי השירים שהם מכירים".

איזה תגובות את מקבלת כשאנשים שומעים שאת דיג'יי?

"באופן כללי, התגובות בדרך כלל מפרגנות. אבל רק אחרי שאנשים רואים אותך מתקלטת בזמן אמת הם מגיבים ב'וואו'. קרה שאנשים שאני מכירה היו במסיבות שבהן תקלטתי – נגיד בפורים – והשירים שהשמעתי ממש גרמו להם לעוף. רק אחרי אירוע כזה, שגורם לתחושות טובות כל כך, הם באמת מבינים את הכח של מה שאני עושה". כשמזל באה לאירוע חשובה לה מאוד הניראות של המתחם שממנו היא מתקלטת. "יש לי ציוד מקצועי ואני תמיד מבקשת שיביאו לי עמדה מקצועית ולא סתם שולחן מכוסה מפה". עוד דבר שחשוב לה זה ששום אורח לא יישאר לשבת. מבחינתה, התפקיד שלה הוא לגרום לכל המוזמנים לעמוד על הרגליים ולרקוד.

ספרי על אירוע שריגש אותך במיוחד

"באחת ממסיבות פורים, הייתה בחורה שכל המסיבה עמדה בצד פתאום היא נכנסה לרחבה, התחילה לרקוד וכולם התלהבו. בסוף המסיבה היא נגשה אלי וסיפרה שהיא אחות שכולה ולא רקדה 10 שנים. 'לא מצאתי כוח להשתחרר', היא הסבירה לי. 'אבל הפעם החלטתי שאני הולכת על זה'. זה הרגיש כמו אגרוף לבטן וישר הוצפתי בדמעות. אני יודעת שמוזיקה וריקודים הם 'עניין' ולא לכל אחת פשוט לרקוד ולהשתחרר".

את כבר כמה שנים בתחום. מה הקשיים?

"קודם כל בפן הטכני כמו בכל עסק- צריך לטפל בכל הבירוקרטיה: הנהלת חשבונות, תימחור, שיווק וכל השאר. בפן המשפחתי, כאמא לשני ילדים, זה גם לא תמיד פשוט. במיוחד כשיש אירוע והילדים חולים. בחודשים עמוסים כמו בחודשי הקיץ, קיבלתי החלטה לטובת המשפחה והילדים, שאני לא לוקחת כל אירוע. גם כך בפורים וביום העצמאות אני לא איתם, אז חשוב לי לאזן בין העבודה לחיים ולדעת מתי לעצור".

מה החלום הגדול לשנים הבאות?

"ליצור בעצמי שירים וגם ליצור שיתוף פעולה עם אומן מוכר".

אושר בלחיצת כפתור

רחלי אנקרי קצת זלזלה בכל סצנת התקלוט, אבל אז חברה פרסמה ללא ידיעתה מודעה שבה הציעה את שירותי התקלוט שלה והשאר היסטוריה

"לקח לי כמה שנים להבין שזאת אומנות וצריך להיות מולטיטסקינג: גם לתקשר עם הקהל, גם לשלוט בטכני, גם להיות באנרגיה גבוהה. צריך רמות ריכוז גבוהות"

"העיסוק שלי נותן לי בידיים יכולת מטורפת לנהל רגשות במרחב". רחלי אנקרי

רחלי אנקרי, בת 35, נשואה לידידיה + 2, גרים בצפריה. בעלת בית ספר לתקלוט
שם במה: DJ daja

לפני שנה פתחה רחלי אנקרי, אחת הנשים המובילות בתחום, בית ספר תקלוט לנשים, ובימים אלו עובדת על פתיחת חברה שמאגדת דיג'אייות דתיות. יש לה עבר עשיר בעולם המוזיקה: לפני 16 שנה למדה סאונד באופן מקצועי ומאז היא מטפסת על סולמות מינורים ומאז'וריים ופורצת יעדים חדשים.

מה מוביל בחורה צעירה דתיה ללימודי סאונד?

"אח שלי נהרג כשהייתי בת 16 וחצי ורציתי לעשות אלבום לזכרו. אחרי בירור, הבנתי שעדיף לי ללמוד איך לעשות זאת בעצמי, כי אם אשלם לאולפן – יצא לי יותר יקר. התחלתי בחוסר ידע מוחלט, אבל מהר מאוד צללתי עמוק לעולם הסאונד ומשם הדרך להוראת התחום היתה קצרה".
עשור אחרי שהתחילה ללמוד, הוציאה אלבום לזכר אחיה ואת פרנסתה כאמור, מצאה בתחום הסאונד. כשחברה הציעה לה לתקלט היא סירבה. "זלזלתי בזה", היא מודה. "אבל החברה שלי עשתה לי תרגיל ופרסמה בשמי מודעה בעיתון לטובת מי שמחפש דיג'ייאית לאירוע. תוך זמן קצר קיבלתי מבול של טלפונים".
מאז ועד היום היא די ג'יי. ולא רק שאינה מזלזלת במקצוע, היא כבר בטוחה למדי שהמקצוע הזה הוא כלי להתפתחות אישית. "לקח לי כמה שנים להבין שזאת אומנות שדורשת מולטיטסקינג: את צריכה גם לתקשר עם הקהל, גם לשלוט בטכני, גם להיות באנרגיות גבוהות ובשביל לתכלל את כל זה ביחד- צריך רמות ריכוז גבוהות".
במקביל לעולם המוזיקה היא למדה גם הנחיית זוגות וכך יוצא שבמהלך המפגשים עם הזוגות, היא מוצאת את התו הנכון שמחבר ביניהם. "תקלטתי לזוג שלכלה היתה אלרגיה לכל מה שקשור לדת ובעלה ממשפחה דתית. אז מצאתי עבורם מוזיקה בלקנית אינסטרומנטלית – כך שהדתיים הרגישו שזאת מוזיקה חסידית והחילוניים הרגישו פריסטייל. כשהקהל מרגיש שנותנים לו מקום, כשאתה מאפשר לכולם להרגיש שהם חלק מהאירוע- אפשר לראות איך חבר'ה חילוניים מתגייסים להרים את האווירה ורוקדים חסידי בכיף".

יש אירוע מרגש שאת זוכרת במיוחד

"יש הרבה. להיות די ג'יי זה לדעת שאת נמצאת ברגעים מכוננים. יש די ג'אים שיכולים לזלזל באירוע כמו בת מצווה. אבל אנשים לא יודעים שבת מצווה טובה יכולה למצב ילדה חברתית. אמא שעשיתי לבת שלה בת מצווה אמרה לי: 'הילדה שלי לא המסמר הכיתה ואני לא יודעת כמה בנות יגיעו'. גם אני כילדה לא הייתי 'מסמר הכיתה', לא שהייתי דחויה אבל הבנתי את התחושה. הרגשתי אחריות כלפי ילדה כזאת שאין לה חברות. באירוע הזה הרגשתי שכל החיים שלי מוטלים שם על הכף. לרוב אני לא יורדת לרחבה לרקוד אבל הפעם עשיתי זאת. כולם רקדו. אחרי כמה זמן האמא התקשרה אליי ואמרה לי 'תשמעי זה כאילו מישהו השתיל לילדה שלי עמוד שדרה'. אני אומרת לתלמידות שלי: 'אל תזלזלו באירועי בת מצווה. בת מצווה זה וואנס אין א לייף טיים".

המקצוע באמת ניראה כיפי וזוהר, יש קשיים שכדאי להגיד מראש, למי שמעוניינת?

"עם השנים הבנתי שמזונותיו של אדם קצובים לו. ממקום של אמונה למדתי 'להוריד רגל מהגז', כי הבנתי שהפרנסה לא בהכרח קשורה לכמה קשה אעבוד. למדתי לנהל אחרת את החיים בכלל ואת סדר היום בפרט. כך למשל, לא אקח אירוע ערב לפני או באותו יום שבו אני מלמדת. אני חייבת להיות קשובה לעצמי ולסביבה שלי. יש מחירים אחרים: אם חברים קובעים משהו – מבינתי זה תמיד יהיה בסימן שאלה. אבל אין ספק אני חושבת שיש לי את המקצוע המושלם. אני יוצאת לאירוע וכל הדרך אני בהודיה על זה. זה לא ברור מאליו".

איך את רואה את ההשפעה שלך על המציאות והעולם דרך המוזיקה?

"מוזיקה היא המכנה המשותף של רוב האנשים בעולם. אני חושבת שהסיבה לכך היא שכל בני האדם עובדים על תדרים רגשיים. מוזיקה יכולה ברגע אחד לגרום לאנשים לבכות מהתרגשות ושניה אחר כך להתפוצץ מאנרגיה. העיסוק שלי נותן לי כלי שיש בו יכולת מטורפת לנהל רגשות במרחב. הרבה נשים רוצות להיות במקום משפיע ולחולל שינויים בלחיצת כפתור – ובעצם המקצוע שלי הוא ה'לחיצת כפתור' הזאת".

השפעה על עולם שלם

מירי פטל, בת 31, נשואה לאבישי+ 1, גרים בעין כרם
שם במה: DJ Miri Petel

מירי פטל היא חלוצת הדי ג'איות במגזר. את דרכה בתחום היא החלה לפני 7 שנים ומאז הביקוש רק הולך וגדל. למרות זאת היא מקפידה לשמור על איזון בין משפחה לקריירה

אם טרם יצא לכן להיות באחת ממסיבות הנשים של מירי פטל – ככל הניראה הגיע הזמן. אם עדיין לא הסתייע בידיכן – זה הזמן להכיר מקרוב. היא כבר הספיקה ללמד מעל 100 נשים את רזי התקלוט וללא ספק הכניסה קצב חדש למגזר. היא התחילה לתקלט בשנת 2014 עם מחשב לנובו קטן שהיה ברשותה, אחרי שבכלל הלכה ללמוד ריקוד באקדמיה למחול בירושלים. שלוש שנים לאחר מכן פתחה את קורס התקלוט לנשים.
"לא הייתי בעניין של ללמד אלא לעשות – הגיעו בקשות מנשים שאני אבוא ללמד אותן ואז אמרתי: 'יאללה! נעשה עם זה משהו'".

מה את מרגישה שאת מביאה לעולם דרך המוזיקה?

"כולנו משדרות בתדרים סמויים באופן קבוע. במוזיקה השדרים האלו חזקים מאוד ולכן דרכם יש לי יכולת להשפיע על עולם שלם. זאת אמנם לא מוזיקה שאני יוצרת – אני כלי מעבר לתדרים ולאנרגיות- אבל בזכות היכולת לחבר חיבורים שונים והתבונה שהתפתחה ככל שרכשתי יותר ניסיון, אני מרגישה שאני מצליחה להזיז אנשים".

עבודת התקלוט דורשת עבודה בשעות שהן קצת הפוכות מסדר היום הקבוע, איך את מסתדרת?

"זה מקצוע שדורש גמישות וספונטניות ולא סתם הוא נחשב מקצוע גברי. כדי לא ללכת לאיבוד, אני מגבילה את מספר ההופעות שלי, משאירה לכתחילה ולא בדיעבד זמן לזוגיות ולמנוחה, וקשובה לרצון הפנימי. לי למשל מספיקים שלושה אירועים בחודש, לא צריכה יותר מזה".

איך זה כמקצוע לחיים?

"זה מקצוע שכיף ומתגמל להתקדם בו. הצלחה של אירוע תלויה ביכולת לרתום את הקהל וזה דורש אנרגיה רבה מאוד. די ג'יי זה לא רק גימיקים והפעלה והרקדה. התפקיד דורש מצד אחד צריך להבין את הקהל שעל הרחבה ומצד שני צריך לדעת להשתמש במוזיקה, ובסופו של דבר לקשור הכל ביחד".

איפה באה לידי ביטוי הניראות של הדיג'ייאית באירוע?

"רואים אותך מהמותן ומעלה וזה עוד אפיק לשדר מי את מבחינה מקצועית. יש לי שמלת פייטים שחורה שלא אעז ללבוש ביום יום. היא שמלה עם אמירה חזקה שפחות מתאימה לי ליום יום, אבל מתאימה לי כדי ג'יי. כך גם לגבי עגילים גדולים או מטפחות. בימים רגילים אני מתלבשת פשוט, וכדי ג'יי אני נהנית להיות קצת דמות אחרת. תחום הזה כל ההתעסקות בניראות היא חלק מהעניין".

לא לכולם ברור שאפשר לקחת דיג'יי אישה לאירוע. את מרגישה שינוי בעניין?

"בתחילת הדרך שלי זה היה 'עניין'. כיום פונים אלי קהלים שונים, מכל הסוגים. המכנה משותף לכולם הוא הפתיחות להכיל אישה שתוביל אירוע. אני חושבת שזוגות שסומכים על היכולת של אישה להוביל את האירוע שלהם נמצאים במקום גבוה יותר מבחינה רוחנית. באופן כללי, אולי אני לא נתקלת בהתנגדויות כי אני מזמנת לעצמי עוד זוגות שבאים באמון, שאוהבים את החיים וחיים במעגל של הודיה וטוב ולא במעגל של חוסר שביעות רצון".

מה הכי חשוב לך להעביר באירוע?

"שאנשים יקבלו תזכורת שיש להם יכולת לשמוח ולרקוד, שירגישו שהגוף שלהם חי. אני שולחת להם אנרגיות ואני צריכה שהתהליך יהיה דו=סתרי, שהאנרגיות שלהם יחזרו אלי. כי אם אני יוצאת מרוקנת בסיום הערב, אז כנראה שמשהו באירוע לא זרם כמו שצריך. בדרך כלל, לפני האירוע, אני מתפללת שלכולם יהיה כיף ושאנשים יקבלו כוח לחיים".

מתרגשת בכל אירוע

תהל פריימן, בת 24, גרה במטולה
שם במה: DJ TAHEL

לאחר שסיימה שירות צבאי, החליטה תהל פריימן לפנק את עצמה בקורס תקליטנות. מפה לשם ואפילו די מהר, היא הפכה לדי ג'יי מבוקשת שנהנית מכל רגע.
כבר שנים שהמוזיקה זורמת לתהל בורידים, לכן ההחלטה להירשם לקורס די ג'יי כשהשתחררה מהצבא היתה פינוק אמיתי. "החלטתי שבא לי לפנק את עצמי במשהו ולא ידעתי במה. ראיתי פרסום לקורס דיג'יי והיו הרבה התלבטויות – בעיקר סביב השאלה: מה אני אעשה עם זה? אף פעם לא חשבתי להיות בצד הזה של הרחבה. אמרתי לעצמי שאלמד, אכנס לעולם הזה וניראה לאן דברים יתגלגלו. זה היה מטורף. אחרי הקורס התחלתי לפנות למקומות באומץ ותוך שניה דברים התגלגלו. הבנתי שזה מה שהייתי צריכה לעשות וזה תענוג ממש".
כשהקורונה פרצה לחיינו, היא בכלל טיילה בחו"ל וחזרה ארצה לחיים החדשים נטולי האירועים. "הרגשתי שאני רוצה להיות בצפון. זה גלגל אותי ללמוד ב'מקאמאת' בצפת – בית הספר למוזיקה מהמזרח. אני מנגנת על חליל צד כבר הרבה שנים אבל שם התמקצעתי בכל מיני מסורות ממדינות שונות".

איך מסתדר לגור בצפון ולעבוד באירועים בכל רחבי הארץ, זה אפשרי?

"אני נוסעת המון בכל הארץ. לפעמים אני גם פשוט 'תופרת' כמה אירועים. אם אני עולה לירושלים לתקלט בחתונה בשלישי אז אני כבר אעלה ביום שני ואתקלט בערב בשוק וביום רביעי במקום אחר. אבל יצא לי לעבוד לא מעט במקומות בצפון, כי יש הרבה אירועים באזור".

איזה אירועים את אוהבת במיוחד?

"באירועים שבהם תמהיל האורחים מגוון מאוד – למשל, כשההורים מעדות שונות וממגזרים שונים- ובסוף האירוע נגשים אלי אנשים שונים ואומרים שקלעתי לטעם שלהם, שהם נהנו לרקוד ואני מרגישה שהרחבה היתה חיה ובועטת- זה הכי כיף".

יש התרגשות ולחץ בעבודה הזאת?

"קודם כל זה גם מפחיד. אין איך להתחמק מזה. אני חושבת שביום שאפסיק להתרגש מהתיקלוט אצטרך לשאול את עצמי אם אני באמת עוד שם. יש בתפקיד הזה אחריות ולחץ, אבל כשאני נמצאת בעמדה הקסם פשוט קורה. הפחד מביא לריכוז, לפוקוס, להתכווננות שהדברים יקרו בצורה הכי טובה. ניראה לי גם בעלי האירוע מרגישים שגם לי חשוב האירוע ואני רוצה להיות בו עד אז הסוף, אז יש התרגשות משותפת. אני מודה על ההתרגשות הזאת. זה בסוף המנוע, כי אם אני מרגישה מבפנים איך הכל חי ובועט גם אני חווה את הכל בכיף גדול ובתחושת חיבור".

איך הגיבו בסביבתך הקרובה לבחירה שלך להיות די.ג'יי?

"קודם כל לפני שהתחלתי ללמוד חששתי מהתגובות של המשפחה והחברים, כי אין לי עוד חברה שעושה את זה. אבל לא היה אחד שלא הרים ופירגן. בסופו של דבר האנשים שקרובים אליי מרגישים שאני כל כך אוהבת את העבודה הזאת, וכמה היא עושה לי טוב והם ביחד מתלהבים איתי".

מה החלום הגדול שלך?

"לשלב וליצור 'לייבסט', כלומר להופיע עם החליל והתקלוט יחד. כרגע זה בתהליכים".

עדיין לא מנויה לנשים? כל הכתבות הכי מרתקות ומעניינות לנשים כמוך מחכות לך בגיליון