לקראת גיל 70, בתחילת תקופת הפנסיה שלו, החליט גילברטו יוגנד להתחדש ב"אחרי שהתחתנתי מאוד רציתי שייוולד לי בן", מספרת שרה פפרמן (אביטן), בת 45 משילה, אם ל=7 בנות ומורה בדימוס שעושה הסבה ללימודי אחיות. "אבי, שאליו הייתי מאוד קשורה, נפטר לי בידיים בגיל צעיר, בן 47, חודשיים אחרי שהתחתנתי. רציתי שיהיה לי בן שאוכל לקרוא לו בשמו, מיכאל".
הבנות נולדו זו אחר זו והבן המיוחל לא הגיע. "לפני ההיריון החמישי, וגם באלו שבאו אחריו, ניסיתי הכל. הלכתי למישהי שעושה מעקבי זקיקים, היו תפילות, ברכות של רבנים, ניסיתי הכל חוץ מהפרייה חוץ גופית. ונולדו שבע בנות מהממות".
התגובה לגילוי מין העובר בהריונות האחרונים הייתה קשה. "היו אכזבה ובכי", היא מספרת. "הייתי אומרת להם באולטרה סאונד: אין מצב, אולי לא ראו טוב". אולם האכזבה הזאת, היא אומרת, חלפה מהר.
"אני הייתי זו שלחוצה יותר שיהיו לי בנים. משה, אולי בגלל שראה כמה אני לחוצה, הגיב בצורה יותר מתונה. אבל גם הוא רצה משני המינים. לבנות לא הייתה העדפה, הן רצו בן בעיקר בשבילי. הנושא דובר כל הזמן".
היחס לאימהות לבנות, אומרת פפרמן, הוא שלילי יותר מאשר לאימהות לבנים. "יש עדות שמחשיבות יותר בנים. אם יש לך עשרה בנים- הצלחת". פפרמן עלתה לארץ בגיל שש מאנגליה, והיא בת למשפחה בת שמונה בנות, ללא בנים. "כשעלינו לארץ, שמענו את המושג אבו=אל=בנאת ובהתחלה לא הבנתי את משמעותו. עם הזמן למדתי את התרבות", היא מספרת. ההעדפה האישית שלה, לעומת זאת, שונה. "תמיד רציתי בן, אבל לא במקום בנות. אם הייתי צריכה לבחור, רק בנים או רק בנות, הייתי מעדיפה בנות".
גם התגובות לא הקלו על ההתמודדות. "היו פרצופי רחמים. כבר מההתחלה אמרו לי: 'בת? לא נורא'. 'בת סימן יפה לבנים'. או שאמרו: 'איך קשה לגדל רק בנות'. לפעמים התגובות מבאסות אותך גם אם את בסדר". עם זאת, היא אומרת, אנשים מיתנו את תגובותיהם, כיוון שידעו שהיא רוצה בן.
סוג אחר של תגובות הוא טשטוש הקושי. "הרבה אמרו לי: 'העיקר הבריאות', כדי לנחם אותי. לפעמים זה מעלה תחושה שאנשים מזלזלים בצורך שלי, מגמדים את מה שאני מרגישה", היא מסבירה. "לפעמים נשים מעלות פוסט, מבקשות עצה איך להביא בת או בן. ויש כאלו שקופצות: 'תגידי תודה, יש כאלו שאין להן בכלל ילדים, אני בטיפולים, שכנה שלי עברה כך וכך… תמיד יש צרות גדולות יותר', ועדיין אפשר וחשוב לבטא צורך. התגובות האלו מפריעות לי. אם אין לכם תשובה לשאלה, תשתקו. אתם לא חייבים להגיד כל דבר שעולה בדעתכם".
"תמיד עזר לי לחשוב שאולי בפעם הבאה יהיה בן", היא אומרת וגם מוסיפה שבסוף צריך להתייחס לדברים בפרופורציות הנכונות. "עברתי הרבה בחיים שלי, והאירועים האלו הדגישו את החשיבות בלידת תינוק בריא". האירועים כוללים פיגוע ירי קשה שעברו היא ובעלה לפני כ=12 שנים והשיקום הארוך שאחריו; אירוע מוחי שעברה ביתה בת ה=6 כשנה לאחר מכן, החשש לחייה והאשפוז הארוך- כל אלו חידדו את עניין הפרופורציות בחיים. "יש בי הודיה על כך שהבנות נולדו בריאות, זה לא מובן מאליו. בנוסף אני מאמינה שמה שצריך להיות הוא שיהיה".
כיום היא גם סבתא לנכדים ושלושת נכדיה הגדולים הם בנים. "לראשונה בחיי טיפלתי בבריתות ובתינוקות אחרי הברית. יש לי נכד שנקרא אור מיכאל, על שם אבא שלי. אני לא אשכח את הברית שלו, בכיתי והתרגשתי. אני לא זכיתי, אבל זה קרה בדור הבא. יש בכך ריפוי גדול".
פפרמן מונה סיבות "אוניברסליות" לרצון בילדים מהמין השני. "כשיש משני המינים יש איזון, כל אחד יודע את מקומו, בחברה ובבית. תחשבי על חמש בנות במחזור בבית, וגם האמא," היא מחייכת, "או בית עם שלושה בנים בצבא. זה קשה".
היא מזכירה, בנוסף, את מצוות פרו ורבו. "רציתי בן גם כדי לקיים את המצווה, אבל היום אני מבינה שאין לי בחירה בעניין הזה. הקדוש=ברוך=הוא שהביא לי בנות".
קשר בין בנות לאב, בנוסף, יכול להיות מאתגר לאם. "לבנות יש לפעמים הערצה טבעית לאבא. כשהן היו קטנות היה לי קשה. גם אנחנו היינו כאלה עם אבא שלי והיום אני מבינה את אמא שלי יותר. באופן טבעי הייתי ההורה הקשוח בחינוך, תרבות בריטית", היא אומרת. "היה להן קל יותר עם אבא שלהן. הייתי רואה את הבנים של חברות שלי, מסתכלים על אמא שלהם בהערצה והייתי מקנאה".
כשהבנות גדלות, לעומת זאת, הדברים השתנו. "כשהן מתחתנות, זה ללכת לבחור איתן שמלת כלה, וללידות. לא הייתי מחליפה את זה בשום דבר. הקשיים נשכחים ועוברים".
שינויי תזונה, תזמון יחסי האישות, מעקב זקיקים והפרדת זרע- הם רק חלק מהאמצעים שאותם מאמצים זוגות המעוניינים להשפיע על מין העובר. "קיימות הרבה שיטות לא מדעיות", אומר פרופסור דוד בידר, מומחה למיילדות, נשים ופריון, בעל קליניקה במרכזים הרפואיים אסותא תל אביב, מדיקל סנטר הרצליה ותל השומר. "המאמינים בשיטות אלו אומרים שהם משפרים את האחוזים ללדת את המין הרצוי", הוא מסביר. "אני לא מאמין בשיטות האלו ולא מפנה זוגות לטיפולים מסוג זה. בעבר התעסקתי בהפרדות זרע, והסיכוי של הזוג לקבל את המין הרצוי לא השתנה. השיטות האלו הן עניין כלכלי, וזוגות רבים המנסים אותן לא יקבלו את מבוקשם". גם כאשר מקבלים את המין הרצוי, הוא מוסיף, ניתן לטעון שגם בלי השיטה היו מצליחים- גם כך יש סיכוי לזכר או נקבה. "הדרך היחידה לקבל את המין הרצוי היא באמצעות הפרייה חוץ גופית ואבחון גנטי טרום השרשה ((IVF PGD".
"על פי החוק בישראל, רק הורים עם ארבעה ילדים מאותו המין לפחות, יכולים לגשת לוועדה, לקבל אישור לבצע את הפעולה. הוועדה מקשה ולא נותנת אישורים בקלות", מסביר פרופ' בידר. "הפרוצדורה עצמה, כמקובל בהפריה חוץ גופית שעובר זוג שלא מצליח להרות מסיבה כלשהי, כוללת זריקות הורמונאליות סביב 12 יום, שאחריהן שואבים ביציות, מפרים אותן עם הזרע של בן הזוג, ואז נוצרים עוברים. את העוברים האלו ניתן לבדוק על ידי הוצאת תאים ביום השלישי או החמישי, ובדיקת הכרומוזומים של העובר. כך ניתן לבדוק את מין העובר, ולסמן אותו- בכל תא בגוף האדם יש 46 כרומוזומים, מהם שניים הם כרומוזומי המין. ניתן לבדוק בצורה הזו גם בעיות גנטיות, כמו למשל תסמונת דאון".
"יכול להיווצר מצב שבו כל העוברים שנוצרו -או רובם- אינם מהמין הרצוי, וכן צריך שהעוברים מהמין הרצוי יהיו תקינים. כשמחזירים עובר תקין, הסיכוי זהה- יש חמישים אחוזי סיכויי הצלחה. אבל כמו בהטלת מטבע, יכול להיות שארבע פעמים המטבע ייפול על אותו הצד".
אבל פרופ' בידר מציע לשים כוכבית, שכן כל הנ"ל נכון כאשר האישה צעירה. "גיל הביציות הוא חשוב. יש הבדל גדול אם עושים IVF בגיל 30, או בגיל 40. הסיכוי להשרשה אצל אישה בת 30 יהיה 50% בקירוב. בנשים מבוגרות יותר קשה יותר לדעת, השוני הגנטי הוא גדול. יש אישה שהביציות שלה יפסיקו להיות טובות בגיל 39 ואחרת בגיל 41".
הוצאת התא העוברי לבדיקת מין העובר מורידה את הסיכויים להשרשת העובר. "ממחקרים עולה כי הסיכוי להשרשה אחרי ביצוע הפעולה הזו יורד ל= 40%, בקירוב". בסך הכל, הוא אומר, הסיכויים טובים. "בדומה לזוגות שמנסים להרות בדרך טבעית, נצפה שאחרי שבעה- שמונה חודשים רוב רובם של הזוגות המנסים- יכנסו להריון".
"העלויות בארץ גבוהות מאוד. עלות שאיבת הביציות נעה סביב 17,000 שקלים. בדיקת כל עובר- 2,430 ₪, ואם יש הרבה עוברים, התשלום לא יעלה על 12,000 ₪". יש להבין שיש מצב שבו כל העוברים הנבדקים יצאו זכרים בעוד שהזוג רצה נקבות ואז, אם ירצו סבב נוסף -יצטרכו לשלם על הכל מחדש.
"אם יש עוברים מוקפאים מהמין שבחרו אזי ישנה עלות של החזרת עוברים קפואים. העלות הבסיסית היא סביב 30,000 ₪, כאשר יתכנו המצבים הבאים: אין עוברים מהמין הרצוי, יש רק עובר אחד להחזרה, יש יותר עוברים שחלקם יוקפאו". בנוסף לכך, יש עלויות לתרופות שהאישה לוקחת, ועלויות הפנייה לוועדה, המסתכמות באלפי שקלים נוספים. "פעמים רבות זוגות שפונים לוועדה ולא מודעים לעלויות, מוותרים. בכל מקרה, בגלל שהוועדות בארץ מקשות, אין הרבה פניות לבחירת מין העובר".
בלתי אפשרי היה למצוא נשים שיסכימו לספר בשם ובפנים גלויות על הליך ברירת מין העובר שעברו. הרבה בושה, מסתבר, טמונה בבחירה לעשות טיפול כזה. הנשים שבוחרות לעבור את התהליך הן מעטות, וחוסר הרצון להיחשף- כך הסבירו לי- כרוך בתחושה שכביכול מדובר בהנדסה גנטית. מטבע הדברים, ר' שעברה את ההליך, הסכימה לשתף רק בעילום שם. "בהריון של הבת הרביעית היה לי מאוד קשה לקבל שזו שוב בת, במיוחד לאור העובדה שלא רצינו הרבה ילדים. לא ראיתי את עצמי בלי בן. ההריונות שלי קשים, ניסינו את כל הטיפים והשיטות הטבעיות ואלו שמגדילות סיכויים ולא הצלחנו, ורציתי ללכת על בטוח", היא מספרת.
"כשהולכים על תהליך האבחון הגנטי לפני השרשה, אין הפתעות- יש 100% הצלחה בבחירת מין העובר. מי שיש לה ארבעה ילדים מאותו המין יכולה לעבור את התהליך בארץ". ר' מספרת שאמנם הצליחה להשיג את האישור, אך התהליך הצריך בירוקרטיה וסבלנות. "האישור עולה 3,500 ₪ ומחייב פגישה עם פסיכיאטר".
זוגות שיש להם פחות מארבעה ילדים מאותו המין, או כאלו המעוניינים לדלג על שלב אישור משרד הבריאות, יכולים לעשות את התהליך בקייב, באוקראינה. "יש רופאים ישראלים, שמלווים את התהליך בארץ- הם מלווים אותך עד השאיבה, ואז טסים לשאיבה והחזרה למספר ימים, וחוזרים להמשך בארץ. אנחנו מצאנו רופא שלוקח 5,000 יורו על סבב אחד, או 10,000 יורו על שלושה סבבים, ובגלל המחיר המשתלם, למרות האישור בארץ בחרנו לעשות אצלו".
ויש גם אופציות אחרות, כך היא מספרת, כמו לעשות את התהליך בקפריסין בליווי רופאים ישראלים; ואופציה נוספת, מפתיעה, לעבור את התהליך בשכם. "המחיר שם הוא המשתלם ביותר, כ=13,000 ₪ לסבב. דיברתי עם הרופא שעבד שם בעברית, והבנתי שיש נהג ערבי דובר עברית המלווה את הזוג מהכניסה עד ליציאה, אבל פחדתי לעשות שם".
"בתור אחת שרועדת מבדיקת דם, גיליתי כמה נחישות וכוח רצון יש בי, ובאמת שה=IVF לא כזה מפחיד כמו שחששתי לפניו. החלק המנטלי בהמתנה של השבועיים אחרי ההחזרה לרחם והערפל סביב השאלה אם יושג הריון או לא, היו קשים יותר מאשר בזריקות ובשאיבה".
"עברתי שני סבבים ושלוש החזרות, שהאחרונה צלחה ברוך השם", היא מספרת. "את הסבב הראשון עשיתי בטורקיה, עם רופא טורקי, אני לא ממליצה כי זה דרש ממני הרבה טיסות, שהייה, כך שבסופו של דבר העלות הייתה דומה להליך בארץ, וההתנהלות באנגלית בלבד כי הרופא לא ישראלי", היא אומרת. "לצערי בסבב הזה היה רק עובר אחד ממין זכר והוא לא צלח".
בהמשך הם חזרו לארץ, קיבלו אישור, ושמעו על הרופא הישראלי שעובד באוקראינה. "עברנו את התהליך לפני חצי שנה. זה היה סבב מוצלח יחסית, ובאופן מפתיע היו בו חמישה זכרים. החזרנו שניים והם לא השתרשו, ואז הגיעה הקורונה. ביקשנו להטיס את שלושת העוברים שנותרו לארץ. עשינו פה החזרה של שני עוברים כדי להגדיל את סיכויי ההשרשה, ועכשיו אני בהריון עם בן, לאחר ארבע בנות", היא אומרת בהתרגשות. "היה שווה את הכל. אני מאחלת לכולן הצלחה בהגשמת החלום, כל אחת בדרכה".
הליך ה= IVFהוא היוצא מין הכלל עבור זוגות המעוניינים לבחור את מין העובר. רובם לא נוקטים בו, אם בשל מגבלת החוק, התנגדות אידיאולוגית, העלויות הגבוהות או המחירים הפיזיולוגיים והנפשיים, ובנוסף, העלויות הכספיות מכפילות את עצמן מסבב לסבב. רוב הזוגות מנסים לקבל את מבוקשם בדרך טבעית, ולעיתים לא מצליחים.
"בהריון הראשון שמחתי שיש לי בן. אנחנו באים ממשפחות ספרדיות, בן בכור זה גאווה גדולה, ברית, פדיון", מספרת רעות רש (36) מפתח תקווה, אם לארבעה בנים בגילאי 4 עד 13, מנהלת שרשרת אספקה בדנשר. "בהריון השני גם כן שמחתי שיש לי בן. חשבתי ששני הבנים יהיו ביחד. חברים. גם בהריון השלישי לא הייתי מוטרדת כששמעתי שזה בן. אני באה ממשפחה של שבע בנות ובן ולא חשבתי שיש סיכוי שיהיו לי רק בנים". רק לקראת ההיריון הרביעי חל השינוי. "עשיתי מחקר באינטרנט, מה כדאי לעשות כדי להביא בת. קראתי על תזונה, על תזמון יחסים, כל מה שרץ באינטרנט – ניסיתי לעשות. מבחינתי היה ברור שזו בת, לא חשבתי שבן נוסף זה משהו שיכול לקרות לי", היא אומרת. "גם ההיריון התחיל אחרת. היו לי יותר בחילות, היה קשה יותר מאשר עם הבנים הגדולים. הייתה לי תקווה שהמין שונה".
ואז הגיעו הבדיקות. "בשקיפות הרופא הצליח כבר לראות שהעובר זכר, אבל הוא אמר שהוא לא רוצה להחליט חד משמעית שזה בן. הוא אמר שכדאי לחכות לסקירה, שאז דברים נראים אחרת, והיה לי נוח לשמוע את המשפט הזה. נאחזתי בו".
בסקירה כבר היה ברור שזה בן. "חטפתי שוק. אמרתי מה, עוד בן? מה הסיכוי? מה אני עושה עם זה עכשיו? איך אני אוהב עכשיו עוד בן? זו הייתה התחושה הראשונית, וזה ליווה אותי כל ההיריון. היו חששות גם לפני הלידה".
כשנולד בנה, התגובות מסביב לא איחרו לבוא. "אמרו: 'מה, עוד בן? שיהיה לך בהצלחה'. 'איך עשית את זה?', או: 'כל הכבוד לבעלך, ובהצלחה עם הכלות'". לדבריה, התגובות ממשיכות עד היום. "הקטן שלי בן ארבע, ואומרים לי: 'תעשי עוד ילד, שתהיה לך בת'. ואני עונה: 'אתה מבטיח לי במאה אחוז שתהיה לי בת?' זה משתיק אותם'".
בניגוד לחשש, היא מספרת על הקירבה לבנה הקטן. "הוא הכי צמוד אלי. הוא המעריץ שלי, הוא יגן עלי מול מי שיגיד עלי משהו. הוא יכול להחמיא לי בבוקר ולהגיד: 'את נראית ממש יפה'. אני רוצה בת, אבל אין מצב שהייתי מחליפה אותו".
בעלה, לעומתה, מרוצה מכך שיש לו בנים. "כשאני אומרת לו כמה אני רוצה בת, הוא לא מבין, ואומר שיש לי בנים. אמרתי לו: 'תאר לעצמך שהיו לנו ארבע בנות. איך היית מרגיש? ככה אני מרגישה'. כל אחד רוצה מהמין שלו".
האמונה שה' שלח לה את מה שנכון עבורה, היא אומרת, מחזקת, אבל הקושי עדיין קיים. "כשאני רואה נשים שיש להן בנים ובנות, זה צובט". בהריון האחרון היא ועוד שלוש מאחיותיה היו בהריון ביחד ושתיים מהן ילדו בנות. "קינאתי בהן שיש להן בנות. אני היחידה מאחיותיי שלא גיוונתי, חוץ מאלו שבתחילת הדרך".
"בין אמא לבנותיה יש הרבה מהמשותף. עם בת הייתי יכולה לעשות שופינג. הבנים שלי לא מעוניינים. הבכור שלי יגיד שיש לו מספיק בגדים. החוויות שעושים יחד עם בנות, לא יהיו לי. הייתי רוצה את המכלול של אמא ובת. זה קשר אחר. בסוף הבנים הולכים אחרי האישה, והייתי רוצה שתהיה לי מישהי לידי".
לעומת נשים שיתקשו מאוד להשלים עם לידת ילד נוסף מאותו המין, יעשו כל השתדלות להביא ילד מהמין האחר, ולעיתים אף יגדילו את המשפחה מעבר לתכנון המקורי, נשים אחרות לא יתקשו לשמוח בכך שהן נושאות ילד בריא, לא משנה מה מינו. כשאני שואלת את איריס סלמון, פסיכולוגית ומנהלת ספיד דייט, אם לשתי בנות ובן, על מקור ההבדלים האלו בין נשים, היא מדברת על מסרים מהבית. "אם גדלתי בבית שמפאר בנים, ורואה בהם את המין החזק, אם הסבים מצפים לנכד זכר- יהיה לי קל יותר לקבל שנולדו לי רק בנים. ולהיפך", היא מסבירה. גם נתוני האישיות משפיעים. "יש אנשים אופטימיים יותר מטבעם. לאנשים כאלו תהיה נטייה לראות איך הבנים שלהם, או הבנות שלהם, תורמות להם לחיים. זה דבר גדול להיות הורה לילדים, ואדם אופטימי ישמח בזה".
לפעמים, היא אומרת, התחושות משתנות עם הזמן. "ליוויתי אנשים שמאוד רצו בת, ונולד בן, והיום הם אומרים, איזה מזל שנולד בן. לא יודעת מה הייתי עושה אם היו לי בנות".
"יש לחץ על זוגות להביא ילדים, נקודה", היא אומרת. "לגבי מינם של הילדים, יהיו העדפות אינדיבידואליות: גם במשפחות שרוצות יותר בנים או יותר בנות הרבה פעמים -אך לא תמיד- יהיה את הרצון לאזן, שיהיו גם בנים וגם בנות במשפחה".
הפסיכולוגיה הפסיכואנליטית מספקת לכך הסבר. "בשל תסביך אדיפוס, ההעדפה הראשונית של האם היא לבנים ובשל תסביך אלקטרה, האב יעדיף בת", היא מסבירה. "מסביבי אני רואה מצב עניינים מעט שונה. הרבה פעמים האב ירצה בנים והאם תהיה מעוניינת בבנות- למרות השוויון בין המינים, עדיין ישנה הציפייה המסורתית שהבן ישחק עם אביו כדורגל, הבת תאפה עוגות עם האם והאם תעשה לה קוקיות. רוב הפסיכולוגים מסכימים שרצוי שיהיה איזון במשפחה, שלא תהיה קנאה בין ההורים".
מרכיב נוסף שמשפיע על הרצון הוא סקרנות. "אחרי שאנחנו מגדלים בת, אנחנו מסתקרנים לדעת איך יהיה לגדל בן, ולהיפך. בדרך כלל אחרי הולדת שלושה ילדים מאותו המין, מתעורר מאוד גדול גם של האם וגם של האב ללדת ילד מהמין האחר".
"לראות את חצי הכוס המלאה. יש נטייה לראות את מה שאין, תכונה אבולוציונית להתמקד בשלילי ובחסר, להשוות לאחר- השוואה שנקראת בפסיכולוגיה חברתית 'השוואה כלפי מעלה'. ואני אומרת: תשוו כלפי מטה. הרבה אנשים היו רוצים ילדים, אפילו אחד, ואין להם. אפשר לעשות תרגיל, לכתוב מה כל ילד נתן לנו, לימד אותנו על עצמנו, מה אנחנו אוהבים בו. לראות שגם אם יש לי שבעה בנים, לא כולם דומים, כל אחד הוא עולם אחר. יש דברים אחרים שהוא אוהב, שמחה אחרת שהוא נותן לנו, ודברים אחרים שנפתחו לנו איתו ובזכותו. שבעה ילדים זה שבעה עולמות", היא אומרת. "מה גם, שלכל אחד ואחת יש תכונות נשיות וגבריות. המין לא בהכרח מנבא את האופי".
סלמון ממליצה לחיות את החיים במלואם ולא לחכות עד שהבן או הבת יגיעו. "יש נשים שאומרות: 'אם הייתה לי בת, הייתי הולכת איתה לחוג מסוים'. בדומה לאישה שאומרת: 'כשיהיה לי בן זוג אטוס לחו"ל'. ואני אומרת: 'אל תחכי!'. כדאי להעשיר את החיים במציאות הקיימת".
בנוסף, סלמון מציעה להפריד בין הציפיות העצמיות לאלו של הסביבה. "אם קיימת אכזבה – כדאי להבין האם זו אכזבה שלך או של ההורים, האחיות, החברות שלך. אולי בעצם ההורים הם אלו שמשדרים: 'חבל שלא נולד בן?' אולי הציפייה החברתית- ומה שקורה בסין זה דוגמא מצוינת- היא ללדת בנים? צריך לשאול שאלות על הדברים שעליהם גדלנו וחונכנו, ולפעמים להגיד: 'זה לא שלי', וכך למצוא את עצמי, את השמחה שלי והשלמות שלי, בילדים שיש לי".
עדיין לא מנויה לנשים? כל הכתבות הכי מרתקות ומעניינות לנשים כמוך מחכות לך בגיליון
אוהבות לקרוע את רחבת הריקודים? את הקצב, המוזיקה המקפיצה ואת תחושת הקלילות והריחוף שיש באוויר? ובכן, יש נשים שכל כך אוהבות את האווירה באירועים שהן החליטו לעשות מהתחביב מקצוע. לרגל אירועי הקיץ, חמש די ג'איות דתיות מספרות על העבודה הכי שמחה בעולם
כשהגר משה נרשמה ל"חתונה ממבט ראשון" היא לא האמינה שיש סיכוי שתמצא בה בבן זוג לחיים, אבל הבינה שעליה לצאת מאזור הנוחות ולקבל ליווי מקצועי. אלא שאז היא מצאה את עצמה מתחת לחופה עם ניר, ולמרות המהמורות שעברו בדרך הם מצליחים כבר למעלה משנה לתחזק זוגיות יפה, אוהבת ומרגשת
כשהרופאים אבחנו אותו כעקר וכשטיפולי הפוריות לא צלחו, משה ובת עמי מורנו