תיקון סופרות

כתבה מתוך מגזין מספר 342

עדיין לא מנויה לנשים? הצטרפי עכשיו בהטבה

איך מתחילים ספר? ומה קורה כשנתקעים באמצע? והאם הספרות הישראלית הולכת להשתנות בעקבות אירועי השבעה באוקטובר?

לכבוד חגיגות שבוע הספר, סופרות מובילות בישראל חושפות את הרגעים האינטימיים ביותר בתהליך היצירה, ומספקות הצצה נדירה לעולם שמאחורי המילים הכתובות

מאיה ערד. צילום: מירה מימון

מאיה ערד

54,  מסטנפורד, קליפורניה. ספרה ”תמורה נאותה” יצא בשנת 2025 בהוצאת חרגול

ממה מתחיל ספר?

”ספר יכול להתחיל מכל דבר, דמות או עלילה. אני על פי רוב מונעת על ידי עלילות, ורק אז חושבת על הדמויות שיתאימו לעלילה. ספר יכול להתחיל גם מסיטואציה או מקונפליקט שמהווים גרעין לעלילה. בדרך כלל זה מפגש בין משהו שחוויתי במציאות לבין הדמיון שלי, וצריך שזה גם יתחבר אליי באיזשהו אופן, אחרת לא הייתי בוחרת לכתוב על זה. לגבי תהליך הכתיבה, אני מהמתכננים. תמיד יש לי סינופסיס של עלילה לפני שאני מתחילה לכתוב. כמובן, לא הכול אפשר לתכנן מראש. הייתי אומרת שאני יודעת איפה אני מתחילה ולאן אני רוצה להגיע, אבל אני לא יודעת מה תהיה הדרך לשם”.

איך את מצליחה לייצר שגרת כתיבה יציבה בתוך עולם סוער ורשתות חברתיות מסיחות דעת?

”אין פתרון קסם. זו התמודדות כל יום מחדש. אני מנסה לכתוב מוקדם בבוקר, בשעות האלה יותר קל לי להתמודד עם ההסחות”.

האם חווית משבר כתיבה? איך התגברת עליו?

”היו לי כמה ספרים שנתקעתי בהם, כולל ספר אחד שכתבתי עד סופו ואז הבנתי שהוא לא טוב. הפתרון היה לקחת צעד לאחור, לחשוב מה השתבש, ואז לתקן את זה. וב'לתקן' אני מתכוונת לכתוב מחדש. לתקן כתב יד יותר קשה מלכתוב משהו חדש, אבל לפעמים אין ברירה והדרך לספר חייבת לעבור את המכשולים האלה”.

האם עובדת היותך אישה משפיעה על הכתיבה שלך?

”העובדה שאני אישה משפיעה כמעט על כל אספקט של חיי, אז מובן שהיא משפיעה גם על הכתיבה, אם כי בתור הסופרת לא אני זו שאמורה להצביע על איך בדיוק היא משפיעה. כל חוויית העולם שלי התעצבה כאישה, אז גם הכתיבה, הרגישויות שלי, הנושאים שאני בוחרת לכתוב עליהם והאופן שבו אכתוב עליהם יושפעו מזה”.

מה הדבר הכי מורכב בלהיות סופרת?

”לא יודעת אם מורכב, אבל הכי קשה זה שתשעים אחוז מהעבודה נעשית בבדידות גמורה”.

איזו דמות ספרותית אהובה עלייך במיוחד?

”יש הרבה. בחרתי בוויני מיינר, גיבורת 'יחסי חוץ' של אליסון לורי. היא גיבורה לא טיפוסית: רווקה, חמוצה ולא נחמדה בת 54 , שמתנהגת כאילו היקום חייב לה משהו. לורי מצליחה להפוך אותה למישהי שאפשר להזדהות איתה”.

האם הספר הבא שלך ישתנה בעקבות אירועי השבעה באוקטובר?

”המציאות של כולנו השתנתה והספרים ישתנו בעקבותיה, אם כי בדרך כלל לוקח לספרות זמן להדביק את המציאות. שבעה באוקטובר לא נגמר עדיין, למרבה הצער”.

גיל הראבן. צילום" אורן בן חקון

גיל הראבן

65,  מירושלים. ספרה ”חיים” יצא בשנת 2022 בהוצאת אחוזת בית

ממה מתחיל ספר?

"אצלי סיפור מתחיל בשאלה שמטרידה אותי לאורך זמן. סיפור הוא בעיניי דרך לחקור ולנסות להבין טוב יותר את המציאות. ברומן ‘חיים’ העסיקה אותי תודעת המוות. הספרים לא מספקים תשובה, אבל עוזרים להעמיק בשאלה. אילו ידעתי מה קורה לאורך כל העלילה, לא הייתי כותבת. הכתיבה היא חקירה, ניסיון להבין מה באמת קרה. אני יודעת מהי נקודת ההתחלה, מי המספר והדמויות, אבל לא יודעת מה יקרה ומנסה לגלות תוך כדי תנועה”.

איך את מצליחה לייצר שגרת כתיבה יציבה בתוך עולם סוער ורשתות חברתיות מסיחות דעת?

"אני מנסה להפחית את כמות הגירויים ולכן לא נמצאת ברשתות החברתיות ואין לי וואצאפ. מי שרוצה להיות סופר, שיצא מהרשתות! זה הורס את הנפש והכתיבה. אני מקפידה על שעות עבודה, מתיישבת ב־ 7:00 והעיקרון הוא שכל יום כותבים. לרוב אני מתחילה את העבודה בתיקון מה שכתבתי אתמול”.

האם חווית משבר כתיבה? איך התגברת עליו?

"די התמזל מזלי ומיום שהתחלתי לכתוב אני עובדת ברצף. המשבר תמיד אורב בפתח כי זו עבודה ללא ביטחונות. לא קרה לי עד היום, אבל אני מביאה בחשבון שאגיע לעמוד 150 ואראה שכל זה לא ראוי. כתבתי 18 ספרים ואני עדיין לא לגמרי בטוחה שמה שאני כותבת כרגע הוא בעל ערך. אין תעודות ביטוח כשיוצאים למסעות כתיבה”.

האם עובדת היותך אישה משפיעה על הכתיבה שלך?

"קשה לי לענות. מעולם לא הייתי גבר… אני די מפקפקת בנושא של כתיבה נשית וגברית. לכתוב ולקרוא זה להיות חלק מתרבות עולמית עתיקה רבת שנים שהיוצרים שלה היו ברובם גברים. חלקם תיארו נשים בצורה עקומה וחלקם דווקא הצליחו, כמו טולסטוי שעשה עבודה מצוינת. אני לא חושבת שגברים ונשים הם פלנטות רחוקות, אבל לאחר הולדת בנותיי התאומות הפרספקטיבה שלי השתנתה ולמדתי לעבוד בצורה מאוד מסודרת. אני מניחה שזה נכון לגבי גברים ונשים”.

מה הדבר הכי מורכב בלהיות סופרת?

"העובדה שאני לא קובעת את הקצב. כמה מתגלה לי בכל יום, כמה אני מסוגלת לכתוב בכל יום, זה לגמרי לא בשליטתי. טכניקה אפשר לשפר, אבל קצב ההתגלגלות וההתגלות של הסיפור לא בשליטה. כתיבת רומן זו אי ודאות מתמשכת ואת לומדת לשהות בתוכה ככל הנדרש”.

איזו דמות ספרותית אהובה עלייך במיוחד?

"אני קוראת כמה ספרים בשבוע, הדמויות משתנות וגם הגיבורים. אני אוהבת את ד”ר רייה מ הדבר של קאמי ’ ’ – את הבחירה המוסרית שלו. הוא גיבור במובן הישן של המילה, גבורתו אינה גבורת אכילס בשדה הקרב אלא גבורה של רופא בשעת מגיפה”.

האם הספר הבא שלך ישתנה בעקבות אירועי השבעה באוקטובר?

"אני לא יודעת, קשה לי לומר. אני לא מאמינה בתגובה אומנותית מהירה. תגובות כאלה בדרך כלל שטחיות מאוד. אנחנו עדיין בתוך האירוע ואני לא מאמינה שאפשר ליצור פרוזה משמעותית בתוך האירועים עצמם. השפעות סמויות יכולות להיות. כרגע אנחנו בכאן ועכשיו”.

סביון ליברכט

סביון ליברכט

77, מתל אביב. ספרה ”פנינים לאור היום” יצא לאור בשנת 2015 בהוצאת כתר

ממה מתחיל ספר?

"סיפור העלילה מתגלה אצלי תוך כדי כתיבה. בדרך כלל מתגלה דמות והכתיבה מלווה אותה. היא תמיד דמות זרה ואני מתיידדת איתה תוך כדי כתיבה. לפעמים סיפורים מתחילים בדיאלוג ששמעתי או מנוף שראיתי. כלומר: אין כאן נוסחה. כמעט לכל סיפור היסטוריה אחרת”.

איך את מצליחה לייצר שגרת כתיבה יציבה בתוך עולם סוער ורשתות חברתיות מסיחות דעת?

"הרשתות החברתיות לא מסיחות את דעתי כי בדרך כלל הסיפור חזק מהן. אבל אם הסערה בחוץ חזקה, הסערה הציבורית או האישית, הדבר יכול לשתק או לחלחל לסיפור. הסיפור מתחולל בראש. הוא לא תלוי בתנאים חיצוניים.  אין לי טקסים מיוחדים או מקום מסוים לכתיבה. כשהסיפור רוצה להיכתב, הוא זקוק רק לשולחן כלשהו, לנייר כלשהו ולעט כלשהו”.

האם חווית משבר כתיבה? איך התגברת עליו?

"אני מכירה תקופות שבהן סיפור מבקש שיניחו לו ויודעת שהתקופה הזאת זמנית. אם זהו משבר כתיבה, אז חוויתי אותו. לא חוויתי את ההרגשה שלא אכתוב עוד. אצלי זה תמיד עניין זמני”.

האם עובדת היותך אישה משפיעה על הכתיבה שלך?

"עובדת היותי אישה לא משפיעה על הכתיבה עצמה. כמו וירג יניה וולף אני ’ חושבת שהסופר הוא מין אנדרוגינוס.

הגבר הסופר רגיש ומילולי יותר מרוב הגברים והאישה הכותבת אלימה ומתוכננת יותר מרוב הנשים. טבעי שכל אחד מהם מרבה לכתוב על בני מינו.

ההבדל, כמו שאמרה סימון דה בובואר, הוא בשאלות שאישה סופרת נשאלת, באופן שבו היא מצולמת, בצורה שבה מתייחסים לחייה הפרטיים – בכל מה שלא נוגע לכתיבה עצמה. אבל המצב היה גרוע יותר בעבר”.

מה הדבר הכי מורכב בלהיות סופרת?

"אני מוצאת שהדבר הכי מורכב הוא לא הכתיבה עצמה, אלא יחסי הציבור שבאים בעקבות הספר. יחסי הציבור מורכבים כי הם כוללים בדרך כלל מפגש עם עיתונאים ומניסיוני, בכל אופן לגבי אלו שמראיינים סופרים, הם עם שעדיף להתרחק ממנו”.

איזו דמות ספרותית אהובה עלייך במיוחד?

"הדמות הספרותית שהשפיעה עליי היא מארי טרנר, אישה לבנה החיה בעוני בחווה מרוחקת ברודזיה ונרצחת בידי איש שחור. את הספר 'העשב מזמר' כתבה דוריס לסינג. זאת הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שכך הייתי רוצה לכתוב”.

האם הספר הבא שלך ישתנה בעקבות אירועי השבעה באוקטובר?

"השבעה באוקטובר היה אירוע כל כך מטלטל שיש להניח שגם אם האירוע עצמו לא יוזכר, הוא ישתקף בספרים רבים הנכתבים עכשיו וביניהם סיפוריי ומחזותיי".

יוכי ברנדס. צילום: יוגב עמרני

יוכי ברנדס

66, מכפר סבא. ספרה ”כשאלוהים היה צעיר” יצא לאור ב־ 2021 בהוצאת כנרת זמורה דביר

ממה מתחיל ספר?

"מכיוון שאני כותבת על יהדות זו טכניקה אחרת של כתיבה. ספר תמיד מתחיל אצלי מהנושא, לא מדמות ולא מעלילה. אני בוחרת בכל פעם מהפכה משמעותית אחרת ביהדות, ואחרי שאני מחליטה מי תהיה הדמות הראשית ומי יהיו דמויות המשנה, אני אוספת את הסיפורים מתוך המקורות ושוזרת אותם לעלילה אחת. בשנים האחרונות אני כותבת רומן תנכ”י בז אנר של רומן בלשי בשם ‘האישה השלישית’, על מהפיכת שיבת ציון בימי עזרא ונחמיה”.

איך את מצליחה לייצר שגרת כתיבה יציבה בתוך עולם סוער ורשתות חברתיות מסיחות דעת?

"ברגע שהרשתות החברתיות נכנסו לחיינו קיבלתי החלטה מודעת לא להתחבר אליהן. יש לי לקויות למידה ובעיית קשב וריכוז וידעתי שאם אהיה ברשתות לא אוכל להתרכז בכתיבה. הנייד שלי תמיד על שקט. אני מתנתקת מכל מה שמסיח את הדעת. יש לי ברוך ה משפחה, ואני גם מעבירה הרצאות על יצירתי ומלמדת תנ”ך באוניברסיטת בר אילן, אך כל יתר הזמן אצלי מוקדש לכתיבה. אני לא קלת כתיבה. אני יכולה לעבוד שמונה שעות רצופות ולקבל תפוקה של חצי עמוד, אפילו פחות. אני מוחקת המון ומלטשת שוב ושוב כל משפט. יש סופרים שמצליחים לפרסם בכל שנה ספר. לי זה לוקח שנים. הטקס היחיד שיש לי לפני שאני מתיישבת לעבוד הוא ההליכון. אני מוציאה אנרגיה בהליכה וזה מסייע לי להתרכז”.

האם חווית משבר כתיבה? איך התגברת עליו?

"חוויתי מעצור כתיבה ארוך אחרי טבח שמחת תורה. אני מכירה משפחות של נרצחים ונופלים, אבל לקח לי זמן לחזור לשגרת עבודה לא רק בגלל הטראומה. הבן שלי סגן אלוף בחיל האוויר ובתי גרה במצפה רמון וסייעה מבוקר ועד לילה בקליטת תושבים מהעוטף. עזרתי להם עם הנכדים ולא יכולתי להתפנות לשום דבר אחר. חזרתי לעבוד אט־אט, אבל לא לגמרי יצאתי מהמשבר. הריכוז, הקשב,”. הפניות וההספק אינם כמו שהיו לפני השבעה באוקטובר. גם אני, כמו כולנו, במצב נפשי אחר”.

האם עובדת היותך אישה משפיעה על הכתיבה שלך?

"אני כותבת על היהדות מנקודות מבט שונות, ואחת המשמעותיות שבהן היא נקודת המבט הנשית. אני משערת שאם הייתי גבר לא הייתי כותבת כך. היהדות כמו כל תרבויות העולם הייתה עד לא מזמן פטריארכלית. מחולליה היו גברים. אבל בכל ספר אני מוצאת לפחות אישה אחת שהייתה שותפה ושבלעדיה המהפכה שעליה אני כותבת לא הייתה קורית. למשל, מיכל בת שאול בתחילת המלוכה הישראלית )גיבורת ‘מלכים ג’(, וכך בכל אחד מספריי”.

מה הדבר הכי מורכב בלהיות סופרת?

"ההתבודדות. אני אדם חברותי, אני אוהבת אנשים, אבל כדי לכתוב אני צריכה להתנתק. יש לי את משפחתי וקצת חברות, וזהו. הכתיבה גוזרת עליי להתבודד. זה מחיר כבד, אבל אני משלמת אותו באהבה. תשוקת הכתיבה שלי גוברת על תאוות החיים שלי. אני כותבת כי יש לי קול, אני חושבת שהקול שלי חשוב ואני מרגישה חובה להשמיע את קולי באמצעות כישרון הכתיבה שאלוקים נתן לי”.

האם הספר הבא שלך ישתנה בעקבות אירועי השבעה באוקטובר?

"כן. מאז השבעה באוקטובר השסע בחברה הישראלית הרבה יותר מטריד אותי. עמנו הוא עם של ריבוי דעות. זה הצמיח לנו ברכה, אך גם המיט עלינו אסונות. אני כותבת כעת את האשה השלישית מתוך הערצה ענקית למהפכה של עזרא ונחמיה שבזכותן אנחנו חיים וקיימים כעם, אך גם מתוך מודעות כואבת לפילוגים שהמהפכה שלהם המיטה עלינו”.

נאוה מקמל עתיר. צילום: ערן פרץ

נאוה מקמל עתיר

60, מרמת גן. ספרה ”הסודות של מר לום” יצא לאור ב־ 2024 בהוצאת ידיעות ספרים

ממה מתחיל ספר?

”לפעמים משהו מקנן בי הרבה שנים וצריך להיות טריגר שיושיב אותי לכתוב – יום השנה לדמות  שמתה לפני הרבה שנים, או מפגש לא צפוי שבעקבותיו באה תובנה. פעם חיפשתי לוקיישן לספר, הסתובבתי ברחובות תל אביב וראיתי איש יושב על ספסל ולוגם מבקבוק מים. חייכתי אליו והוא אמר: זה החיוך הראשון שמחייכים אליי מזה הרבה זמן . הלמה בי התחושה שמתהלכים בינינו אנשים בודדים. בעקבות זאת כתבתי את המחזה ‘ערב החג של דוב קליינר’, שהוצג לאחרונה בפסטיבל התיאטרונטו בעכו. אני כותבת מהבטן מתוך דחף אינטואיטיבי חזק”.

איך את מצליחה לייצר שגרת כתיבה יציבה בתוך עולם סוער ורשתות חברתיות מסיחות דעת?

”זה קשה מאוד כי אני גם אימא, גם סבתא וגם סופרת. אני סופרת ומחזאית מאוד ממושמעת – חוצבת זמן ומפנה לפחות בוקר אחד לכתיבה. אני זקוקה לשקט מוחלט באופן קיצוני כדי לכתוב. זה קשור להפרעת הקשב שלי. אם שכנים משפצים דירה או שהעוזרת שואבת אבק, אני הולכת למקום אחר. אני כותבת בערבים ובלילות כששקט מאוד. זה מאפשר לי לשמוע את המילים מתנגנות בי. שגרת הכתיבה שלי ממוסדת, אחרת לא אכתוב לעולם”.

האם חווית משבר כתיבה? איך התגברת עליו?

”התחלתי לעבד את הספר שלי ‘קוביות של שוקולד’ לתיאטרון אורנה פורת, ובעודי כותבת התרחש טבח השבעה באוקטובר. אמרתי לעצמי שזה לא יכול להיות: אני כותבת על מה שקרה לפני 80 שנה וההיסטוריה חוזרת על עצמה. המשכתי לכתוב כשכל משפט עלה בייסורים. במקביל כתבתי ספר נוסף שנעצר. לא יכולתי להתקדם. שעות הכתיבה נותרו, אבל כתבתי ארבע מילים ביום ובערב מחקתי אותן. שגרת הכתיבה והמאבק עליה הם שהחזירו אותי למסלול”.

האם עובדת היותך אישה משפיעה על הכתיבה שלך?

”כן, ומכל מיני היבטים. בזמן המלחמה הבן שלי היה שלוש פעמים במילואים וכאימא דאגתי מאוד. בספרי 'יד אחות' ארבע נשים שלא מכירות זו את זו מושיטות יד למישהי שנמצאת בצרה. יש ביניהן אחוות נשים. זה ספר שרק אישה יכולה לכתוב, כי לנשים יש יותר יכולת לזהות מצוקה של אחרים”.

מה הדבר הכי מורכב בלהיות סופרת?

”כמות הרעיונות שמתרוצצים בתוכי עצומה והייתי יכולה לכתוב מבוקר ועד לילה, אבל החיים צריכים להתנהל. הקושי הוא שאת נכנסת לתוך דמות והיא לא יוצאת ממך. היא חיה בך ומלווה אותך ביום יום. זה כמו מטריושקה – את מסתובבת עם עוד דמות בבטן. לקראת סוף כתיבת 'יד אחות' סיימתי לעשן כמה קופסאות סיגריות. בספר רחל המשוררת נכנסה לבית חולים לחולי ריאה בצפת, ובדמיוני היא אמרה לי: אם לא תפסיקי לעשן, תמותי בתום כתיבת הספר . באותו רגע הפסקתי לעשן”.

איזו דמות ספרותית אהובה עלייך במיוחד?

”אני תמיד אוהבת את הדמות דלת הסיכוי, זו שנקודת הפתיחה שלה לא מוצלחת. היא יכולה להיות דחויה מבחינה חברתית, בלתי רצויה או לא נחשבת, לא יפה, דמות שנאבקת בחיים, שום דבר לא בא לה בקלות, זו שלא היית רוצה להתחלף איתה, זו שעוד תפתיע. אני אוהבת לקרוא על כאלה אבל גם לכתוב אותן. בגלל זה התאהבתי ברנה, שוערת הבניין בספר 'אלגנטיות של קיפוד' שכתבה מוריאל ברברי. או באובה ב 'איש ושמו אובה' של פרידריק בקמן, וכילדה התאהבתי בג'ודי היתומה מ'מאבא ארך רגליים'. זו רשימה חלקית”.

האם הספר הבא שלך ישתנה בעקבות אירועי השבעה באוקטובר?

”המלחמה נוכחת ומהדהדת כל הזמן ואני משתדלת שהכתיבה לא תושפע ממנה. אני מנסה לחזור לכתוב כמו שכתבתי פעם, לפני השבעה באוקטובר. לכתוב בצד המלחמה, שהיא מעין בת לוויה נוכחת וחזקה".

אילנה ברנשטיין. צילום: תמר מצפי

אילנה ברנשטיין

בת 67 , מתל אביב־יפו. ספרה האחרון ”חלום עולם הפוך” יצא לאור בשנת 2024 בהוצאת כנרת זמורה דביר

ממה מתחיל ספר?

”היות שאני כותבת רומנים, החשיבה מתחילה תמיד עם דמויות. דמויות הן אלה שמגלגלות את הסיפור, אבל ברומן הן נושאות משקל רב יותר. סיפור קצר נע בדרך כלל סביב אירוע מרכזי”.

איך את מצליחה לייצר שגרת כתיבה יציבה בתוך עולם סוער ורשתות חברתיות מסיחות דעת?

”חלום עולם הפוך הוא ספרי הארבעה עשר, כך שכתבתי במרוצת השנים בתנאים שונים. את שלושת ספריי הראשונים כתבתי בהיותי אם צעירה. עבדתי בימים, ביליתי בשעות אחר הצהריים עם בנותיי וכתבתי אחרי לכתן לישון. בשנים האחרונות אני מרכזת את הכתיבה לחודשי הקיץ”.

האם חווית משבר כתיבה? איך התגברת עליו?

”אחרי כל ספר יש מין תחושת ריק שמאפשרת למחשבות שליליות לצוף. השאלה הראשונה שצצה היא 'מה אם זה הסוף?'. זאת אולי הסיבה שאני משאירה שארית מהספר הקודם וממשיכה איתה הלאה. כך אני נוהגת גם במהלך הכתיבה – פורשת בסוף היום, אבל לא בשיא”.

האם עובדת היותך אישה משפיעה על הכתיבה שלך?

”אני כותבת מתוך התרבות שהתחנכתי על ברכיה. תרבות שסימנה אותי כאישה, ובכך למעשה הגבילה אותי ואת המחשבה שלי. למרבה השמחה הייתי עדה לגל הראשון של הפמיניזם בהיותי סטודנטית באוניברסיטת ניו יורק, והטקסטים שנחשפתי אליהם באותם ימים עיצבו את החשיבה שלי ואת הכתיבה שלי לעתיד לבוא. בשנותיי הראשונות כסופרת התנגדתי לחלוקה המגדרית הזאת, בהמשך דווקא מצאתי בה עניין. כיום אינני זקוקה עוד לקורת הגג של הכתיבה הנשית ששירתה אותי בעבר”.

מה הדבר הכי מורכב בלהיות סופרת?

”חלוקת הזמן והמשאבים האינטלקטואליים והרגשיים, היות שספרות היא לא רק משלח יד, היא אורח חיים”.

איזו דמות ספרותית אהובה עלייך במיוחד?

”אענה באופן אחר: אני אוהבת את דמות המחבר המובלע של תומס ברנהרד, מונח שהומצא על ידי חוקר הספרות וויין בות ומתייחס לאותו 'קבלן משנה' שכותב את הסיפור בשמו של הסופר – הוא אינו דמות בספר ואינו הסופר עצמו”.

האם הספר הבא שלך ישתנה בעקבות אירועי השבעה באוקטובר?

”את הספר האחרון סיימתי ימים ספורים לפני השבעה באוקטובר והחלטתי לא לשנות בו מילה. זאת הסיבה שבגללה חתמתי אותו בציון החודש והשנה. אינני יודעת באילו אופנים תושפע הכתיבה של הספר הבא, אבל אין לי ספק שהיא תושפע”.

שפרה הורן. צילום: פיטר בולוט

שפרה הורן

מירושלים. ספרה האחרון ״החדר שמול החומות״ יצא לאור בשנת 2021 בהוצאת כנרת זמורה דביר

ממה מתחיל ספר?

”הסופר הידוע ולדימיר נבוקוב טען שסיפור מתחיל ‘מהפעימה הראשונה’. רמז, צליל קול, מראה, שיחה אקראית ששמע, ריח מסוים שמעורר אצלנו זיכרון ועוד. כך גם המצב אצלי – את הספר 'מחול העקרבים' כתבתי כשנחשפתי לפריחת הוויסטריה ביום אביב. להלן המשפט הראשון שנכתב בעקבות הפעימה הראשונה של המראה והריח: אני מחנה את רכבי בכניסה לבית, ובשומת מתוקה שריח ריקבון דק מן הדק נסוך בה מקדמת את פניי. הוויסטריה היפנית שלי עומדת בסוף פריחתה קצרת הימים. אשכולותיה מפגינים את כל שלבי הקיום: לבלוב, פריחה וכימשון. כאלפי פרפרים סגולים כרוכים זה בזה, נתלים אשכולות הפרחים מעל ראשי, מצלים על המפתן וממטירים עליי גשם סגול שיבש ”.

איך את מצליחה לייצר שגרת כתיבה יציבה בתוך עולם סוער ורשתות חברתיות מסיחות דעת?

”הכתיבה שלי היא כתיבה אינטואיטיבית או אם תרצי, כתיבה מהבטן. אין לי כל מושג מה עומד להיכתב, העלילה מתפתחת ממשפט אחד למשנהו ולפעמים מפתיעה גם אותי. לצערי הגדול אינני סופרת ממושמעת ואין לי שגרת כתיבה. אני סובלת מהרבה מאוד הסחות דעת, בייחוד בשל צפייה מוגזמת בחדשות ובדאגה לגורל המדינה שלנו. אין לי כל הרגלים או טקסים מעודדי כתיבה. אני זקוקה לשקט ולמצב נפשי נינוח, וכותבת אך ורק בחדר העבודה שלי בירושלים”.

האם חווית משבר כתיבה? איך התגברת עליו?

”מזה שנה וחצי אני חווה משבר כתיבה בשל המלחמה והדאגות לעמנו לגורל החטופים. אינני מסוגלת להתגבר על כך”.

האם עובדת היותך אישה משפיעה על הכתיבה שלך?

”בדרך כלל כל ספריי, מלבד 'מחול העקרבים', נכתבו בגוף ראשון נשי. כאישה כותבת אני מאמינה שרק אנחנו הנשים יכולות לתאר חוויות נשיות  במלואן. רק אישה מסוגלת להזדהות במאת האחוזים עם אישה אחות ולכתוב עליה באמצעות ניסיונה שלה”.

מה הדבר הכי מורכב בלהיות סופרת?

”הדבר המורכב בכתיבה הוא הצורך בבדידות והיכולת לדחות סיפוקים. כמו כן, אצל רוב הסופרות קיימת שאיפה לפרוץ את תקרת הזכוכית ולהתגבר על האפליה המושרשת בקרב מבקרי ספרות וסופרים גברים, שטענו ועדיין טוענים, גם אם לא בגלוי, שספרות שיצאה תחת ידי אישה נחשבת בעיניהם לנחותה מזו הגברית”.

איזו דמות ספרותית אהובה עלייך במיוחד?

”חנה גונן מהספר המופתי של עמוס עוז ‘מיכאל שלי’. קראתי את הספר כנערה צעירה והזדהיתי עם דמותה המורכבת של הגיבורה. בזמנו שאלתי את עוז כיצד הצליח לכתוב ספר על דמות נשית כה משכנעת, והתשובה שלו הפתיעה אותי. לדבריו: ‘חנה גונן הגיעה אליי בתקשור’”.

נעמי רגן. צילום: אלכס רגן

נעמי רגן

75, מירושלים. ספרה ה־ 14 , ”האויב שלצידי” יצא לאור בשנת 2025 בהוצאת כנרת זמורה דביר

ממה מתחיל ספר?

”ספר מתחיל ממחשבות שלי על כל מיני דברים, ובדיוק באותה עת בא לראשי סיפור שמגולל את כל אותם נושאים שמעניינים אותי באותו זמן. אני לא כותבת את הסיפורים שלי, הסיפורים בוחרים אותי. המציאות פוגשת את מה שקורה בי בפנים וזה כמו קסם. אני יודעת שאין לי ברירה, ואני והסיפור נחיה יחד. אהיה חייבת ללכת איתו עד הסוף”.

איך את מצליחה לייצר שגרת כתיבה יציבה בתוך עולם סוער ורשתות חברתיות מסיחות דעת?

”אני כותבת רק לאחר שיש לי חוזה חתום עם תאריך הגשה של כתב היד למו”ל. לאחר החתימה על החוזה אני בונה לעצמי לו”ז ומחליטה כמה דפים עליי לכתוב ביום על מנת לעמוד ביעד. אני לא כותבת בימי שישי ושבת ואני יודעת כמה זמן נדרש על מנת לסיים את המשימה. לוח הזמנים עוזר לי מאוד, אני נמצאת עם היד על הדופק ובודקת איפה אני עומדת מולו. עד שאני לא מגיעה למספר הדפים שהקצבתי לעצמי לאותו יום, לא סיימתי את העבודה שלי. לרוב מדובר בארבעה־חמישה דפים ליום. אני נוהגת לכתוב בין השעות 8:00 ועד 14:00-13:00 . בבוקר הראש שלי צלול, אני רעננה ויש לי שקט”.

האם חווית משבר כתיבה? איך התגברת עליו?

”אף פעם לא היה לי משבר כתיבה. מעולם לא הרגשתי שאין לי על מה לכתוב. להפך, יש לי יותר מדי רעיונות בראש. מה שכן, ישנם דברים שמעניינים אותי, אבל לא יעניינו בהכרח קוראים צעירים".

האם עובדת היותך אישה משפיעה על הכתיבה שלך?

”אני לא חושבת שיש הבדל בין סופר גבר לסופרת אישה. עלייך לשים את ליבך בכל דמות, גבר או אישה. אם אינך יכולה לדמיין איך מרגיש הבעל או האב, אז אינך סופרת. סופר צריך להיות בעל יכולת להיכנס ללב של האחר”.

מה הדבר הכי מורכב בלהיות סופרת?

”כאישה דתייה יש לפעמים סתירה בין הדמות שאני כותבת עליה לבין דרישות הדת. כתבתי ספר בשם 'עקדת תמר' על אישה נשואה שנאנסה. במקרה כזה, אם הבעל כהן עליו לגרש אותה. לא רציתי להתמודד עם הסוגייה אז הבעל בספרי אינו כהן. זו בעיניי המורכבות של להיות סופרת דתית. לא אכתוב ספר שמציג את התורה באור לא חיובי”.

איזו דמות ספרותית אהובה עלייך במיוחד?

”כרגע זו מרים, הגיבורה הראשית בספרי ‘האויב שלצידי’. לפעמים כשאני מסיימת לכתוב ספר הדמות מסרבת להיפרד ממני. אני חיה את מרים. היא איתי כל הזמן. במובנים רבים היא דומה לי מאוד”.

עדיין לא מנויה לנשים? כל הכתבות הכי מרתקות ומעניינות לנשים כמוך מחכות לך בגיליון

אהבת את הכתבה? סמני לנו!

כבר שיתפת את הכתבה עם החברות?

כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך >