רוקסטאר של גמרא

הרבנית מישל פרבר אינה עוסקת במאבקי הפמיניזם ההלכתי, אלא מתמקדת בהנגשת לימוד הגמרא לנשים שחפצות בכך. ובכל זאת, כשהוציאה לפועל ערב "הדרן" בסיום הש"ס ללומדות הדף היומי, הצטרפו עוד מאות נשים ללימוד. מאז התופעה הולכת ומתרחבת

עד לפני כארבע שנים, הרבנית מישל פרבר (53) לא הייתה מוכרת לרוב ציבור הנשים הדתי־למדני. יתרה מכך, גם את לימוד הדף היומי לנשים שהנהיגה אי אפשר היה להגדיר כ"תופעה", אפילו לא כ"תופעת שוליים". אלא שאז, בסיומו של עוד מחזור לימוד בן שבע וחצי שנים של הדף היומי, היא ערכה כנס גדול בבנייני האומה בירושלים כדי לחגוג את המאורע המרגש, 3,000 נשים בגילאים שונים גדשו את האירוע, באז תקשורתי גדול פיזר לכל רחבי הארץ את הניצוצות שעפו באוויר, ומאז – כמעט יש מאין, בערב עוצמתי אחד – לימוד הדף היומי לנשים, ובכן, הפך לתופעה.

לרגל גיליון שבועות אנחנו נפגשות בביתה שברעננה. שעת בוקר מוקדמת יחסית, אני רק התחלתי את היום והיא כבר סיימה ללמד שני שיעורי דף יומי בעברית ובאנגלית ומתכוננת לטיסה לארצות הברית, שם תלמד שיעורי דף יומי בקהילות המקומיות. בקיץ הקודם, בביקור דומה, היא הנחתה שיעורים בקצוות היבשת, ובאחד השיעורים נכחו נשים שהגיעו ממרחק ארבע שעות נסיעה כדי ללמוד ממנה פנים אל פנים. "הן התוודעו לפעילות של 'הדרן' באמצעות כתבה בניו יורק טיימס, ועל אף שאינן שומרות מצוות החליטו לקחת על עצמן ללמוד כל יום גמרא", היא מספרת.

"הדרן" היא העמותה שהקימה במטרה לקדם את הקול הנשי בשיח התלמודי. שם העמותה, היא מסבירה, לקוח מהמשפט הפותח את הטקסט הנאמר בטקס סיום מסכת – "הדרן עלך" – ומבטא כעין התחייבות לחזור על החומר.

פרבר עצמה החלה ללמוד את הדף היומי לפני 12 שנים, כשנפתח הסבב ה־13 של לימוד הדף היומי. "לפני כן למדתי גמרא רק לעומק, בעיון; לא כמו שלומדים דף יומי", היא מספרת ואני שמה לב שכשהיא מדברת על הגמרא, העיניים שלה נוצצות. "באותה תקופה חיפשתי משרת הוראה שתספק אותי ולא מצאתי. כשראיתי שמסיימים סבב של לימוד דף יומי ומתחיל סבב לימוד חדש, תהיתי אם יש ביקוש לשיעורי דף יומי לנשים, והתחלתי לבדוק עם נשים בסביבתי".

כשגילתה שאכן קיימת התעניינות כזאת, ייסדה שיעור קבוע בכל ערב בסלון ביתה. "התחלתי בלי תקציב ובלי שום מוסד שנתן לי גב. חששתי, כי אף פעם לא לימדתי דף גמרא בארבעים דקות, אז חיפשתי דוגמאות לשיעורים וגיליתי שבאינטרנט אין אף אישה שמלמדת שיעורי דף יומי. בנוסף, הבנתי שאישה שאין לה רקע בגמרא לא יכולה ללמוד מהשיעורים שקיימים ברשת, כי הם מיועדים ללומדים מנוסים. אז מהשיעור הראשון התחלתי להקליט את הלימוד כפודקאסט. אמרתי לעצמי שאני יודעת שאעשה טעויות ושזה לא יהיה מושלם, אבל שחייב להיות דבר כזה".

להדליק את הניצוץ

פרבר גדלה בבית אורתודוקסי־מודרני בלונג איילנד שבניו יורק, בית שאותו היא מגדירה כ"לא למדני במיוחד במישור התורני". אמה עקרת בית ואביה, שהיה איש עסקים, חשב שלביתו מתאים להיות עורכת דין. "אבל בשנות התיכון למדתי ב'ישיבה דפלטבוש' שבה לימדו את התלמידות גמרא, וכבר בפעם הראשונה שנחשפתי ללימוד הזה – נדלקתי", היא מספרת. "היה לי מורה מצוין שהנגיש לנו את הסוגיות התלמודיות והפך אותן לרלוונטיות לחיים שלנו, והלימוד עניין ומילא אותי".

כשסיימה את התיכון בחרה להגיע לישראל לשנה כדי ללמוד במדרשה, ומכיוון שמלכתחילה חיפשה מדרשה שלומדים בה גמרא, הגיעה למדרשת לינדנבאום בירושלים. "במהלך השנה קיבלתי שתי החלטות חשובות: ההחלטה הראשונה הייתה שאני רוצה ללמד גמרא. חשבתי כמה חשוב שתהיה דמות משמעותית של מורה כמו שהייתה לי בתיכון, שתוכל להדליק את הניצוץ של אהבת הלימוד בלב התלמידות. ההחלטה השנייה שקיבלתי הייתה לעלות לארץ. זו הייתה החלטה רגשית וגם רציונלית: הבנתי שכאן המקום של היהודים והרגשתי שזה הבית שלי, שלכאן אני שייכת".

אחרי סיום שנת המדרשה, היא חזרה לארה"ב והחלה בלימודי תואר ראשון בכלכלה. אבל באמצע השנה השנייה ללימודים החליטה לחזור לארץ לחצי שנה נוספת של לימודים במדרשת נשמת. "בזמן הזה חשבתי לעצמי: למה לי לחזור לארצות הברית? הרי מה שאני רוצה לעשות בחיים הוא ללמוד תורה בארץ ישראל. בכל פעם שחזרתי לארצות הברית הרגשתי יותר ויותר מנותקת מהאוכלוסייה שם. ואז, בגיל 20, התקשרתי להורים שלי והודעתי להם שאני נשארת בארץ. הם היו בשוק; זה היה מאוד לא סטנדרטי להחליט לעלות לבד בגיל הזה, ועוד באמצע לימודים לתואר".

התאקלמותה בארץ הייתה מהירה ופשוטה ולדבריה, ילדיה לגמרי ישראלים. "ועדיין, יש דברים שאני מתרגשת מהם גם שנים אחרי העלייה. למשל, יש לנו מסורת ללכת בערב יום הכיפורים לחוף הים ולהגיד 'תשליך', ובכל שנה לפני שהמציל עוזב הוא מכריז ברמקול 'גמר חתימה טובה'. בכל פעם מחדש אני מתרגשת מהעובדה שכולנו כאן יהודים".

לדבריה, ככל שלומדים יותר תורה, כך מתחדדת ההבנה עד כמה יש עוד ללמוד, והדבר נכון גם במקרה שלה. "הבנתי שאם אני רוצה להתקדם ולהתמקצע בלימוד גמרא אני חייבת להשקיע בזה, לשבת וללמוד עוד ועוד. החלטתי להירשם לתואר בתלמוד ותנ"ך בבר אילן, וסידרתי לי את הלו"ז ככה שיהיה מלא בלימוד תורה".

בסיום התואר היא נרשמה לתוכנית "מתמידות" של מדרשת לינדנבאום שהייתה אז בראשית דרכה, ולמדה שם במשך חמש שנים. במקביל חיפשה מקום נוסף ללמוד בו, ומצאה שיעור שהעביר הרב אהרון ליכטנשטיין זצ"ל לקבוצת אברכים והיה פתוח לקהל הרחב. "בשיעור הזה היינו מעט נשים, ישבנו מאחורי מחיצה ולא הורשינו להשתתף או לשאול שאלות. למרות זאת, זו הייתה הזדמנות פז בשבילי. באותה תקופה זו הייתה האופציה היחידה ללמוד גמרא מרב גדול. רק אחרי כמה שנות לימוד התחלתי גם אני ללמד. אני לא יודעת איך הייתי כל כך בטוחה בעצמי שאני רוצה ללמד גמרא, המלמדים בתוכנית 'מתמידות' היו רק גברים ולא היה לי אף מודל נשי".

הרגשתן חלוצות?

"בהחלט הרגשנו שמה שאנחנו עושות הוא מאוד לא מקובל. כבחורה צעירה אמרו לי 'אל תלמדי גמרא, אף אחד לא ירצה להתחתן איתך', ואני אמרתי, 'מעולה. מי שלא רוצה מישהי שלומדת גמרא באמת לא בשבילי'. אבל גם כיום, עדיין לא כל כך מקובל לבחורה לשבת וללמוד גמרא. זה לא שהתפיסה השתנתה לחלוטין".

לא בשמיים היא

את האיש שלה, הרב שאול פרבר, מייסד ויו"ר עמותת "עתים" המסייעת לאנשים במפגש עם שירותי הדת, הכירה בגיל 26. כמי שהקים בעצמו בית מדרש ללימוד גמרא לנשים עוד לפני עלייתו מארה"ב, לא רק שלא נבהל מהבחורה הלמדנית שלפניו, אלא קבע איתה חברותא בדייטים. "לפני 26 שנים החלטנו להתחתן ועד היום אנחנו לומדים ביחד. הרבה פעמים אני מכינה איתו את שיעור הדף היומי".

בני הזוג הקימו את בית הכנסת "קהילת נתיבות" ברעננה, משמשים כמנהיגי הקהילה והורים לחמישה. "משה, הבכור, בן 25. הוא היה אמור להתחיל תואר בפיזיקה וספרות באוניברסיטה העברית, אבל המלחמה שינתה לו את התוכניות. כקצין בשריון הוא לחם ארבעה חודשים  ולאחרונה גויס שוב למילואים. הבת השנייה, חני, היא בת 23, סטודנטית לרפואה בטכניון בשנה א'. לפני כן היא למדה שנה במדרשת מגדל עוז וגם היא משרתת במילואים. אחריה שירה, בת 21, שלמדה לתואר בהנדסת חשמל לפני הצבא, כיום משרתת בתפקיד בחיל האוויר וסיימה קורס קצינים. שירה למדה כמה חודשים בישיבת דרישה. הבת הרביעית, אסתי, היא בת 20 והתגייסה עכשיו לחיל המודיעין אחרי שלמדה לפני הצבא שנה אחת במדרשת עין פרת, ושנה אחת בישיבת דרישה. הבת הצעירה שלנו, טלי בת ה־17, היא ילדה עם צרכים מיוחדים ולומדת במסגרת חינוך מיוחד בשוהם".

הלימוד התורני אצלכם בבית משמעותי גם אצל הבנות.

"כן. כבר לפני ולקראת בר ובת המצווה למדנו עם כל ילד וילדה לימוד משמעותי. עם משה, הבן הבכור וחני, הבת השנייה, עשינו סיום תנ"ך. שירה עשתה סיום ש"ס משניות לבת המצווה, ואסתי למדה את ספר החינוך".

שיעור הדף היומי בסלון ביתה אומנם הפך למקובל ומצליח, אך פרבר החלה לחשוב על התמונה הגדולה והבינה שהיא יכולה להשפיע על יותר מכמה נשים שיושבות סביב שולחנה. "רציתי שהמפה תשתנה ושיותר נשים ילמדו גמרא. הדף היומי היה הפלטפורמה הכי טובה שלי להתחיל עם זה, וכך נולדה 'הדרן'".

אחרי חמש שנים של לימוד יומי ושנתיים וחצי לפני סיום הש"ס העולמי המתקיים אחת לשבע שנים וחצי, היא התייעצה עם הלומדות כיצד יציינו את הסיום. "אמרתי שאנחנו צריכות לחשוב על אירוע גדול. באותו הזמן היו 15 תלמידות שבאו לשיעור בבית שלי ועוד בערך מאה לומדות דרך האינטרנט, אבל הגישה שלי היא 'אם תעשי, יבואו'. האמנתי שאנחנו יכולות להרים אירוע גדול. וכך, כחלק מתכנון אירוע הסיום, הקמנו את 'הדרן'. החלטנו שהאירוע יתקיים בבנייני האומה והתחייבנו לסכום ענק אף על פי שלא היה לנו גב כלכלי".

פרבר וחברותיה הצליחו לגייס את הכסף, וב־2020 הוסיפו ממד נוסף לתולדותיו של לימוד הגמרא לנשים כשקיימו, כאמור, את מעמד סיום הש"ס ברוב פאר ובנוכחות אלפי נשים. "הרבה אנשים תרמו לאירוע כי הם הבינו את המשמעות ההיסטורית שלו. זו לא הייתה רק חגיגה של לימוד דף יומי. המטרה של האירוע הייתה להגדיל תורה ולחגוג את הדבר שנקרא 'נשים לומדות גמרא'".

מה היה השיא של הערב מבחינתך?

"כשעליתי לבמה וכולן מחאו כפיים עוד לפני שהתחלתי לדבר. עמדתי על הבמה והסתכלתי על האולם. זה היה מרגש. יותר משלושת אלפים נשים שבאו לחגוג לימוד גמרא לנשים. לא יכולתי לדמיין כזו התרגשות מלימוד גמרא. אומנם רק חלק מהמשתתפות באירוע באמת סיימו את הש"ס, אבל כחלק מהטקס ביקשנו מכל מי שסיימה את הש"ס לעמוד. היה שם רגע שבו נשים הסתכלו סביבן וראו נשים אחרות, ממש כמותן, נעמדות, והרגישו שגם הן רוצות ויכולות בפעם הבאה לעמוד ולברך על סיום הש"ס.

"המסר המרכזי של אירוע הסיום היה שהגמרא נגישה לכולן ומדברת אל כולן. וזה לא משנה אם את נערה, רעיה, אם או סבתא, מכל מקום בעולם ובכל עיסוק – הגמרא רלוונטית בשבילך. נראה שהמסר הועבר, כי יום למחרת האירוע 16,000 אנשים נכנסו לאתר האינטרנט של 'הדרן'".

לאחר האירוע, מספרת פרבר בחיוך, נשים החלו לכנות את מלמדות הדף היומי "רוקסטאר". "לפעמים אני שומעת שקוראים לי ככה. כשהעברתי שיעור במנהטן, ברגע שבו נכנסתי לאולם הייתה התלהבות. נשים התרגשו מאוד, וכל זה מלימוד גמרא".

עוגן לחיים

מאז אירוע הסיום המוצלח הפלטפורמה של "הדרן" הלכה וגדלה והמאגר הדיגיטלי התרחב. "עכשיו יש לנו באתר כמה שיעורי דף יומי, גם שיעורים מעמיקים יותר, והכול בעברית ובאנגלית ובמגוון אפשרויות. מלמדות אצלנו רק נשים, כי חשוב לנו שיהיה מודל של נשים שמלמדות גמרא ברמה גבוהה. אגב, הדף עם אחוזי הכניסה הגבוהים ביותר באתר שלנו הוא הדף עם השיעורים שמלמדים 'איך ללמוד גמרא'. זו השאיפה שלנו – להנגיש את הגמרא לכל מי שרוצה, ולהראות כמה היא רלוונטית".

למה ללמוד גמרא דווקא במתכונת של דף יומי?

"לימוד דף יומי מחזק מאוד את הלומדת, כי גם בימים קשים אנחנו דבקות בלימוד. אם אני לא לומדת יום אחד, אני מרגישה שאין לי את העוגן שלי. בשמונה באוקטובר הרצון האוטומטי שלי היה לא לצאת מהמיטה, אבל אפילו אז פתחתי את הזום, פגשתי את התלמידות ולימדתי. היה מאוד קשה ללמוד, אבל זו הצורה שבה אנחנו מתמודדות עם המציאות המורכבת. זה משהו שאת עושה בשביל עצמך ובשביל הנפש שלך. כשאנחנו נכנסות ללימוד, אנחנו כאילו נכנסות לבועה לזמן מסוים, וזה נותן הרבה כוח. הרי כל אתגר שאישה לוקחת על עצמה ועומדת בו, מחזק. ובמיוחד בלימוד גמרא, אין לתאר את ההרגשה של הסיפוק בסיום מסכת. בלימוד יש חוויה אינטלקטואלית, דתית ונפשית. הלימוד מוציא מהשגרה ומהעומס וגורם לי לעשות משהו טוב בשביל עצמי. ומכיוון שלימוד הדף היומי הוא עולמי, הוא מקשר נשים מסביב לעולם ונוצרות אצלנו קהילות ייחודיות של לומדות. קשר בין נשים שלומדות תורה יחד הוא קשר מיוחד. יש אישה שלמדה אצלי וכשהבן שלה נרצח בפיגוע, החברות הקרובות ביותר שתמכו בה היו מקבוצת הלימוד של הדף יומי".

מדברייך נשמע שהלימוד טבעי מאוד לנשים, אבל העובדה היא שמדרשות שבהן נשים לומדות גמרא הוקמו כבר לפני למעלה משלושים שנה וכיום, אחרי כל כך הרבה שנים, זה עדיין לא מקובל לגמרי. איך את מסבירה את זה?

"אני חושבת שהבעיה עמוקה מאוד. במשך אלפיים שנה התחנכנו על כך שלימוד תורה וגמרא בפרט לא מיועד לנשים. זה חלחל עמוק מאוד לתודעה. אז שלושים שנה לא יעקרו תפיסות שהשתרשו במשך אלפיים שנה. זו הסיבה שיזמתי את אירוע סיום הש"ס לנשים. קיום אירוע ענק עם נשים שמלמדות גמרא ברמה גבוהה מראה שיש נשים לומדות. אחת המטרות שלי היא שנשים לא יגידו 'גמרא זה לא בשבילי' מבלי לנסות. איך יכול להיות שסדרת הספרים שעומדת בבסיס כל המעשים והמצוות של הדת שלנו, לא נלמדת על ידי מחצית מהאוכלוסייה? ומילא בתקופה שנשים לא למדו בכלל, אבל בתקופה שלנו נשים לומדות לתארים מורכבים, רוכשות מקצועות ומפתחות קריירה, אז איך אפשר להגיד שהגמרא לא רלוונטית לנו, או שאסור לנו ללמוד אותה?".

סדר נשים

במהלך לימוד הגמרא קורה שנתקלים בסוגיות העוסקות בנושאים נשיים רגישים שיכולים להיות צורמים לאוזן המודרנית, ופרבר מסבירה שלפני סוגיות כאלה היא עוצרת ומזהירה את תלמידותיה. "אני מסבירה שאנחנו הולכות ללמוד נושא מורכב, ועם זאת אני מלמדת את הסוגיות הללו ולא מדלגת. פעם למדתי בשיעור של רב שהיה קורא במהירות טקסטים מורכבים וממשיך. בתחילת מסכת ערכין יש סוגייה שנאמר בה שהאישה פחותה מגבר. אפשר ללמד את זה מהר ולהמשיך, אבל איך אפשר לא להתייחס לזה? כן, קשה ללמד כזה דבר, אבל יש דברים שצריך להתמודד איתם. בכל אופן, על כל סוגיה צורמת יש הרבה מאוד דברי חז"ל שהיו מתקדמים מאוד לזמנם ולימדו אותנו דברים חשובים. הגנה על נשים, מצוות עונה – אלו הוראות שהקדימו את זמנן ומתוות לנו את הדרך. יש אנשים שרוצים להדגיש את הסוגיות הצורמות, אבל יש כל כך הרבה אמירות הפוכות, והלימוד היומיומי שמקיף את כל הש"ס מקנה מבט רחב והבנה עמוקה יותר על תפיסת העולם של חז"ל".

דווקא לימוד הגמרא, להשקפתה, מעניק הזדמנות טובה ללמידת נושאים כמו מעמד האישה וזוגיות. "כשלומדים גמרא רואים את 'אחורי הקלעים' של הקביעות ההלכתיות שמנחות את היומיום שלנו, ומבינים שזו מערכת דתית־משפטית שצריך להתעמק בה".

אבל איך אפשר להתמודד עם פסיקות שנקבעו בעידן עם תפיסות עולם אחרות?

"יש אלפי מקרים בספרות ההלכתית שבהם נמצא בגמרא שהנהגה מסוימת היא אסורה או בעייתית, וחז"ל דווקא מצדיקים את הנוהג ההפוך שנוהג בימיהם, כלומר חז"ל עדכנו את הפסיקות. אבל אין לי פתרונות לכל דבר ועדיין יש דברים צורמים מאוד, למשל שלא סופרים נשים למניין. קשה מאוד להיות בסיטואציה שיש בה תשעה גברים ואישה אחת, ואי אפשר להתחיל להתפלל. איך יפתרו את זה? אני לא יודעת, אבל אני מאמינה שעם הזמן הדברים ישתנו. השינוי אולי איטי לטעמנו, אבל הוא קורה. ונכון שבגמרא לא היה ייצוג נשי בפסיקות, אבל לצערי הבעיה הזו היא אוניברסלית ולא נוגעת רק לגמרא. תראי לדוגמה, גם בקבינט הקורונה לא היו נשים והדבר חולל סערה. העניין הזה צריך להשתנות גם בעולם הכללי, ובידינו היכולת לשנות. ככל שיהיו יותר נשים שהן תלמידות חכמים, שיש להן הבנה עמוקה וידע נרחב בעולם ההלכתי, יהיה קל יותר להשמיע את הקול הנשי ולאפשר שינויים נצרכים בתוך גבולות ההלכה. הדוגמה הקלאסית לשינוי כזה היא לימוד גמרא לנשים. אומנם יש עדיין אנשים שחושבים שזה אסור, אבל השינוי מתרחב ואפילו נשים חרדיות לומדות אצלנו גמרא, והן מוערכות על ידי הקהילות שלהן". ולא רק שלימוד גמרא מותר לנשים, לתפיסתה של פרבר, היא גם מאמינה שהן מוסיפות לה רובד נוסף.  "דרך הלימוד של נשים שונה מהדרך המסורתית שבה מלמדים בישיבות. לנשים אין מסורת של לימוד ולכן הן חושבות בראש קצת אחר. אני למדתי מגברים אז הבאתי לשיעורים שלי את הראש הישיבתי, אבל הדרך שבה אני מלמדת כיום התעצבה בזכות התלמידות שלי. כשהתחלתי ללמד הופתעתי מהשאלות שלהן ומהפרספקטיבה שבה הן מסתכלות על הגמרא. אנחנו הנשים מסתכלות על הסוגיות במבט אישי וקרוב. כשלמדנו למשל על שלושת הרגלים והעלייה לרגל, שאלנו את עצמנו – איפה היו הנשים? הן הגיעו למקדש או לא? מה עם הילדים? איך זה התנהל? התלמידות אוהבות לקבל תמונה שלמה של המציאות. גברים לומדים באופן תיאורטי יותר, ולעומת זאת הנשים ממש נכנסות ללימוד בצורה רגשית".

תתחילי היום

פרבר אומרת שהתמזל מזלה והיא זכתה ללמוד גמרא כבר בגיל התיכון, אבל רוב הבנות לא נחשפות לתלמוד בשלב הזה וחשוב ליצור שנוי. "בעיניי חשוב מאוד להתחיל ללמוד גמרא בגיל מוקדם, כי אם נערה לא נחשפת לגמרא בתיכון פוחת הסיכוי שהיא תבחר ללמוד גמרא במדרשה או במסגרת אחרת. בנוסף, לא פשוט להתחיל ללמוד גמרא בגיל מבוגר. הלימוד כולל שפה חדשה וצורת חשיבה שונה וזה עלול להיות משעמם וקשה. לעומת זאת, בגיל צעיר המוח יותר גמיש ואפשר לקלוט את הגמרא בקלות. זאת הסיבה שב'הדרן' אנחנו עובדות על בניית מערכים למורות בתיכונים שיקנו לנערות כלים ללימוד גמרא בצורה טובה".

את חושבת שבעתיד נראה יותר נשים שמקדישות את זמנן ללימוד גמרא?

"כן. אבל, זה תלוי בציפיות של הקהילה. ככל שלימוד הגמרא יהיה מקובל יותר, כך הוא יתרחב. מעבר לכך, הרבה פעמים אנחנו הולכות בדרכי הורינו, ואם בנות צעירות ייחשפו בגיל צעיר לאמא שמקדישה זמן ללימוד תורה, הן גם ירצו לקחת חלק בזה. בכל אופן יש לי סבלנות ואני חושבת שאנחנו בדרך הנכונה. אני פועלת יום יום כדי שהשינוי ימשיך להתרחש וכדי לקדם את לימוד הגמרא ולהפוך אותו ליותר נגיש ונוח לנשים".

לאילו כיוונים את מצפה שעמותת "הדרן" תתפתח?

"החלום שלי הוא להגיע לקהל רחב יותר. יש ביקוש אדיר ללימוד גמרא. כשאנחנו יוצאות בתוכניות מיוחדות של לימוד מסכתות מסוימות או של לימוד על הגמרא עצמה, נרשמות מאות רבות של נשים תוך כמה ימים".

איזה טיפ יש לך לתת לאישה שרוצה להתחיל ללמוד?

"תתחילי היום. אל תדחי את זה, אל תחכי למסכת חדשה. אם יש לך רצון, תתחילי עכשיו. שנית, זה לא חייב להיות יומי. אפשר להתחיל מפעם או פעמיים בשבוע. תנסי למצוא חלונות של זמנים פנויים ביום ותכניסי לשם למידה. אפשר גם ללמוד דף יומי תוך כדי הליכה, בפודקאסט. ואם כבר התחלת ללמוד ופספסת דף, אל תרגישי שאת חייבת לחזור אליו ותצרי פער, אלא תלמדי את הדף של היום ותסמני לעצמך לחזור מתישהו לדפים שפספסת. אל תתני לזה למנוע ממך להתקדם".

היכן יערך סיום הש"ס הבא?

הרבנית פרבר מחייכת ועונה בביטחון: "בעזרת ה' הוא כבר יהיה באולם הרבה יותר גדול".