נסיכה

כתבה מתוך מגזין מספר 289
למשי קליינשטיין ממש אין בעיה שתשוו אותה להורים שלה רמי וריטה. להפך! היא רואה בזה מחמאה ענקית. וחוץ מזה, כיף שיש כזאת משפחה מוכשרת שאפשר לחגוג איתה בשיתופי פעולה מוזיקליים

ילדות

"נולדתי לפני 28 שנים. נועם, אחותי, נולדה תשע שנים אחריי והייתה ילדות יפה. כששני ההורים זמרים, טבעי שבנסיעות היינו שרים כולנו יחד באוטו. הלכתי עם ההורים שלי להופעות ועושה מאחורי הקלעים את מה שהם עשו על הבמה, משתמשת בארגז כבמה ובפנס כמיקרופון.
"הרבה פעמים נאלצנו לתפוס מרחק כדי התחבא מהתקשורת, אבל זה היה נראה לי טבעי. לא הכרתי משהו אחר ועד היום אין לי מושג איך זה לגדול בבית שהוא לא כזה. לא היינו יכולים ללכת יחד לקניון או ללונה פארק, ולא הייתה אפשרות ללכת למקומות המוניים עם אבא ואימא. אם היינו הולכים יחד, היו עוצרים אותם כל הזמן. למקומות כאלו הייתי הולכת עם חברות".

בידוד חברתי

"היו לי שנים קשות כילדה, וסבלתי מבידוד חברתי. כשהייתי בכיתה ד' הגיעה ילדה חדשה לכיתה. כולם התאהבו בה. היא לקחה לי את החבר, את החברות ואת הלהקה- החברים המשיכו איתה ובלעדי. היו הצקות מצד הילדים, היו סמסים עם קללות. מאז שפרסמתי את הסיפור קיבלתי תגובות רבות מילדים שסובלים מחרמות ומהאימהות שלהם. כשאתה פותח את הלב בפני אנשים, הם פותחים את הלב בפניך. אני לגמרי יודעת מה הילדים האלו עוברים ואני רואה שליחות לעזור להם, ומשתדלת לענות לכל מי שפונה אלי ברשתות החברתיות. אני יכולה להגיד להם שבידוד חברתי בילדות זה לא משהו שצובע את כל החיים אחר כך. שמעתי פעם שילדים עוברים את הקשיים האלו כדי שיפתחו אמפטיה. אם הצלחתי לפתח אמפטיה ולהיות בשביל מישהו אחר- היה שווה את זה".

זמרת

"אני לא זוכרת מתי לא שרתי. מגיל שלוש, כשאבא שלי ישב ליד הפסנתר, הייתי באה אליו עם מילים שהיו לי בראש ומבקשת ממנו: תכתוב, תלחין, והוא ישר היה יושב על זה. בחתונות המשפחתיות, באירועים, בסעודות שבת אחרי האוכל, היו מבקשים ממני לשיר. הייתי שרה שירים ששמעתי או שירים כאלו של ילדה, שאני כתבתי. הם הכירו את המילים והצטרפו אליי. ההורים היו מאוד בעד ונתנו לי מקום. ומצד שני, הם ממש לא דחפו. בכל פעם שהם חזרו הביתה מהעבודה, והיו מורידים נעליים אחרי הופעות, הם היו שואלים אותי: את בטוחה שזה מה שאת רוצה לעשות? אני הרגשתי כבר מגיל מעיר מאוד, שבשבילי אין שום ברירה אחרת".

השוואות

"יש יתרונות וחסרונות לבחירה במסלול של ההורים שלך. יש מעצורים חיצוניים ופנימיים, ויש גם דלתות שנפתחות. ברור לי שאף פעם לא יפסיקו להשוות אותי להורים, ואני אומרת לעצמי, אם כבר משווים, למה זה רע לי? זאת מחמאה ענקית. אני אוהבת אותם, הם אמנים שאני מעריכה, ואם משווים אותי לדבר הטוב הזה, אפשר להתחיל לחגוג.
"כשעלתה ההצגה 'אפס ביחסי אנוש', היה גל של יחסי ציבור. בסופו של אחד הראיונות שארך שעה וחצי, פתאום גיליתי שכל הזמן הזה לא שאלו אותי אפילו שאלה אחת על ההורים, ואפילו לא שמתי לב. זה היה גילוי מדהים".

ילדת דיסני

"כשהייתי קטנה מאוד רציתי לשיר ולשחק, הייתי רואה ילדים שהופיעו בתוכנית 'בראבו', תוכנית של כישרונות צעירים וביקשתי להופיע שם. ההורים שלי לא הסכימו כי הם רצו שאגדל כמו ילדה רגילה, וכדי שהנפש שלי תתחזק לפני שאני נכנסת לעולם של במות ומצלמות. אז מצאנו פתרון יצירתי ומדהים שיאפשר לי להביא את עצמי לידי ביטוי: דיבוב. בדיבוב יכולתי לשיר ולשחק, ולפתח את הכישרונות הללו בלי שראו אותי ובלי שיכלו לזהות אותי. התחלתי לדבב בגיל צעיר מאוד, גיל שש.
"אני מדבבת כבר 22 שנה והחלום שלי תמיד היה לדבב בדיסני. אני ילדת דיסני, היה לי אוסף נסיכות, מדבקות ובובות. הייתי רואה כל סרט חדש שיצא מלא פעמים. לכן, בכל פעם שאני עושה דמות של דיסני אני מתרגשת מאוד.
הדיבוב מצריך ריכוז. צריך לקרוא את הטקסט, להיות בדמות ולהגיב למה שקורה על המסך, והכל באותו הזמן. השיר בסרט מואנה, למשל, הוא לא שיר פשוט, ולא שולחים לך אותו ללמוד לפני כן בבית. את מגיעה לאולפן, לומדת את השיר וכבר באותה פעם את צריכה לבצע במקום את הביצוע הסופי, שנשאר לתמיד. החלום הגדול שלי בתחום הדיבוב הוא להתקבל לנסיכה מקורית בחו"ל ואחר כך לדבב את עצמי בעברית".

גירושי ההורים

"הייתי בת 15 כשהם התגרשו. כל ילד שההורים שלו מתגרשים, לא משנה באיזה גיל ובאיזה בית, עובר טלטלה. זה משפיע עליך והולך אתך. התחושה היא שברגע אחד האדמה נפתחה ובלעה אותך. ההתמודדות הייתה פנימית כל כך- שכל הפרסום שנלווה לגירושי ההורים שלי לא השפע על ההתמודדות הפנימית שלי.
לאט לאט, עם הזמן, הכל מתחבר, ויש הבנה שהכל לטובה ובעדנו. אלו שיעורים שהחיים מעבירים אותנו. שני ההורים שלי זכו בבני זוג מקסימים שאני מאוד אוהבת. אני חברה טובה של אלכס. מקסים שיש אחים קטנטנים. אנחנו מבלים הרבה יחד. בסופו של דבר, הגירושים האלה הביאו את כולנו למי שאנחנו היום. זה ביגר אותי, ופיתח אצלי את ראיית האחר".

סינגל ראשון

"הסינגל שלי, 'רק אתמול היית כאן', יצא בשנה שעברה בשיתוף פעולה משפחתי. אבא שלי הלחין, אחותי נעם, שקטנה ממני בתשע שנים, הפיקה את השיר, ואת הקולות ברקע שרנו שתינו יחד. כשצילמתי אחר כך את הקליפ – אמא שלי ביימה אותי, לצד אריאל שלג. עבדנו עליו כולנו. זה היה פרויקט משפחתי, חלק מהחגיגה. בכל מקרה ידברו, אז למה לא לחגוג את זה?
בהתחלה חשבתי שאמצא אחרים לעבוד איתם, מישהו אחר שילחין ויפיק. היה מפיק שאהב את השיר אבל רצה לשנות אותו קצת, ולא רציתי. אבא שלי מכיר אותי כל כך טוב, שהוא הלחין אותי. אחותי הפיקה את השיר לי, למידותיי. הם כל כך מוכשרים, שאפילו אם לכל אחד יש את הסגנון שלו, הם התאימו את היצירה למה שאני. כשאני נפגשת עם אנשים אחרים, לוקח זמן להכיר, ללמוד את הסגנון, את הציפיות. ופה הם פשוט יודעים. זה יוצא כל כך טבעי, פשוט ואינסטינקטיבי לנו. זאת הייתה עבודה מאוד נעימה. אני מאמינה שדברים שבאים מאוד בקלות הם Meant to be".
"את השיר כתבתי לפני שש שנים אחרי פרידה קשה, והוא נשאר במגירה. אבל כל הזמן הזה ידעתי שיום אחד הוא יצא לאור והוא אכן יצא לפני שנה. זאת היתה הפעם הראשונה שהיה לי אומץ להוציא סינגל לבדי".

'קחי לך'

"מה שמיוחד בשיר 'קחי לך' זה שהוא לא תוכנן בשום צורה. הרבה פעמים מתכננים: עכשיו כותבים שיר, כותבים דואט. השיר הזה לא נכתב ככה, אלא קרה ממש בטעות, ואולי מכאן הקסם שלו.
אמא שלי כתבה לי מכתב כשנסעתי לטיול אחרי הצבא. היא קראה לו 'צידה לדרך'. התרגשנו ובכינו כמו שאנחנו יודעות. יום אחד היא כתבה לי שהשיר הולחן על ידי אלנתן שלום. התגובה הראשונית שלי הייתה פשוט לכתוב לה תגובה, בית ופזמון, שלי, ושתינו הבנו שזה דואט, שזה מה שצריך להיות.
המילים בשיר הן קצה הקרחון של הרגשות שלנו, של האהבה שלנו. יש בינינו חיבור נורא עמוק. אנחנו קוראות אחת את השנייה בלי מילים. הרגשות בינינו מאוד חזקים. אני לא יודעת איך לפתוח את הבוקר בלי להתקשר לאמא, ואז עוד עשרים אלף פעם ביום".

התאטרון

"בתאטרון אפשר גם לשיר וגם לרקוד. אם אני עושה רק אחד מהם- יהיה חסר לי משהו.
התפקיד הראשון שלי היה במחזה 'השיער', בקאמרי, תפקיד קטן ושיר קטן, שפתחו לי את התיאבון לתאטרון. עד אז לא ידעתי שזה משהו שאני רוצה וחולמת. אחר כך הגיעו מריה מ'סיפור הפרברים', ובהמשך 'היירספריי', שקיבלתי בו תפקיד קליל הרבה יותר. ואז דפי, מ'אפס ביחסי אנוש' בבית ליסין. אני מוצאת את עצמי בכל הדמויות. הדמות ב'שיער' הייתה ביישנית כמו שבאמת הייתי בתפקיד הראשון שלי. ב'סיפור הפרברים' מריה ילדה מאוהבת שמחפשת ריגושים, כמו שהייתי אז. ההומור, שהיה לי בבית ולא בחוץ הצליח לצאת דרך התפקיד ב'היירספריי'. מצאתי את עצמי גם בדמויות המדובבות, למשל בדמות של רפונזל. גם אמא שלי אומרת שהיא ממש אני".

תקופת הקורונה

"הייתי בעיצומה של ההצגה 'אפס ביחסי אנוש' שהיה לה ביקוש מטורף. תוך פחות מחצי שנה, עד מרץ 20, חגגנו איתה 100 הופעות. כשקיבלנו הודעה שיש הגבלת התקהלות של 100 איש, היה מולנו קהל של 800 איש. ידענו שזו ההצגה האחרונה להרבה זמן, וחגגנו על הבמה, גם אם לא ידענו שזה יהיה ארוך כל כך. באותה תקופה, הייתי חוזרת אחרי שתי הצגות בערב, גמורה, ועוד הייתי קמה מוקדם בבוקר לעוד הצגה. עבדתי בטירוף, והכל נקטע בבת אחת. בהתחלה חשבתי שיהיה לי זמן לנשום רגע, להתעדכן בנטפליקס, אבל הגעגוע חזר מהר מאוד. עברו מאז עשרה חודשים, ואני מאוד מתגעגעת לתאטרון, שלא היה פעיל בכלל לאורך כל התקופה.
ביליתי את התקופה הזאת רוב הזמן בבית, עם מתן, בן הזוג שלי. התקופה הזאת הוכיחה את החשיבות של זוגיות שיש בה חברות, אהבה והומור, הומור מאוד חשוב בתקופה הזאת.
בימים אלו יש הרגשה מתסכלת אצל האמנים. אנחנו הראשונים להתייצב כשצריך, למשל אם מישהו חולה, חלילה, בבית חולים, ופתאום אנחנו לא חיוניים. אבל אנחנו אמנים, אנחנו נמשיך להופיע, לשיר, לרקוד ולשחק, לא משנה איך. אני וחברים שלי מופיעים מול מי שנמצא, גם אם זה בארוחות משפחתיות".

האור בקורונה

"קיבלתי תפקיד בסרט של אבי נשר, דמות של עולה חדשה מארגנטינה. עבדתי עם מורה על המבטא הארגנטינאי, שבהתחלה יצא לי קצת איטלקי, והתקבלתי. עם תפקיד חדש בתקופת הקורונה, ועוד בסרט של אבי נשר, הרגשתי הכי בת מזל בעולם. סיימנו את הצילומים לסרט לפני כמה שבועות.
למרות הקשיים, יש הרבה טוב בתקופה הזאת. פתאום חזרה הביתה, לקן המשפחתי ולדברים הבסיסיים, עצירה מהרדיפה הזאת בחוץ, ויכולת להתעסק בדברים פנימיים ועמוקים. מתי היה לי זמן לשבת רגע ולקרוא ספר? פתאום יש זמן לשבת ולשאול באמת, איך את, איך אתה? מהמקום הכי אכפתי. השאלה היא לא מה עשית היום, אלא איך אתה? כולנו צריכים למצוא את עצמנו שואלים את השאלה הזאת בסוף היום. אנשים שהצליחו להתכנס פנימה יכולים לקחת הרבה מהתקופה הזאת".

זוגיות

"כבר כמעט שנתיים אני בזוגיות. את בן הזוג שלי, מתן מוצפי, הייטקיסט בן 33, הכרתי דרך חבר משותף. לא מצאתי שיטה טובה יותר משידוכים. אני לא יוצאת לברים, או למסיבות, וקשה להכיר ככה. כשהרגשתי שנכון לי להכיר, שאלתי חברים אם יש להם מישהו בשבילי. בצורה הזאת- מי שמגיע, מגיע עם קבלות.
כל דבר מגיע אליך בזמן שלו, כשאתה מוכן לקראתו. יש דברים שלוקח להם זמן, ואי אפשר שיגיעו מוקדם יותר".

חלומות לעתיד

"אני רוצה שהכל יפתח ויהיה לנו חופש אמיתי ליצור ולהיות. לחזור למצב של בריאות ופרנסה לכולם ויותר אחדות בעם. אני רוצה להמשיך לדבב ולהמשיך להופיע בסדרות ובסרטים, פשוט להמשיך להיות, קטעו לנו את הכל באמצע".

 

עדיין לא מנויה לנשים? כל הכתבות הכי מרתקות ומעניינות לנשים כמוך מחכות לך בגיליון

אהבת את הכתבה? סמני לנו!

כבר שיתפת את הכתבה עם החברות?

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך >

שלום, אני נוסעת

כתבתנו, רחל (רוחקי) רז נסעה לחו"ל לראשונה בחייה לבד לבד. בלי מכרים שחיכו לה ביעד, ללא פגישות עבודה מתוכננות או סדנאות כסיבה לנסיעה. כשחזרה לארץ, ובעקבות החוויה המשמעותית שעברה, יצאה לפגוש נשים נוספות שיצאו למסע דומה וניסתה להבין מה גורם לאישה באמצע החיים להתרחק מהכל ומה קורה לה שם, במפגש הכל כך מיוחד עם עצמה

לכתבה המלאה »
לוחמת

עם סדר יום שכולל טיפול בבן זוגה הפגוע מוחית וגידול בנם המשותף לצד קריירה עיתונאית משגשגת, ללינוי בר גפן יש כוחות להסתער גם על היעד הבא. את האנרגיות הבלתי נילאות שלה לתיקון העולם היא מתעלת לתיקון ושיפור המציאות של חולים במחלות כרוניות ובני משפחותיהם

לכתבה המלאה »
בעלות הנס

כל יום קורים לנו נסים, רובם נסתרים, חלקם גלויים ועל מעט מהם אפשר לומר שעוצמתם מכה אותנו בתדהמה. כתבתנו, נעמה זלינגר, יצאה למסע אל העולם הנשגב מהמציאות וגילתה שהנסים הגלויים, הבלתי נתפסים והמופלאים עדיין קיימים בעולם

לכתבה המלאה »

עדיין לא יצא לך להכיר אותנו?
השאירי פרטים ותקבלי מאיתנו גיליון דיגיטלי במתנה!